בש"פ 7500/12 מיכאל רייזנר נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, לפיה במסגרת דיון בבקשת המדינה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, הורה בית המשפט על דחיית הדיון עד ליום 5.11.2012 לצורך קבלת תסקיר מעצר. הסניגור סבור כי היה נכון לשחרר את העורר באותו הדיון, מבלי צורך בקבלת תסקיר.

על פי כתב האישום, העורר ואחר היו מעורבים בקשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות ושינוי זהות של רכב. אדם נוסף – לב נוביקוב – היווה חלק מהקשר. התכנית שהתגבשה הייתה להתפרץ לסניף "טיב-טעם" ולגנוב מהכספת שבמקום את כספי הפדיון. לשם כך הכינו הקושרים ציוד ואף שינו לוחיות רישוי שונות כדי להקשות על זיהוי הרכב בו יעשו שימוש במסגרת השוד. כאשר הגיעו השלושה לסניף, הבחין בהם המאבטח שעה שטיפסו על קיר החנות, ובכך סיכל המאבטח את ביצוע השוד.

2.

אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הסניגור מסתייג מהתנהגות התביעה בשלבי המעצר לצרכי חקירה, אך במסגרת ערר זה הושם דגש על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את נוביקוב לחלופת מעצר בתנאים בעקבות הסכמת המדינה. הסנגוריה מדגישה כי השוני המהותי בין העורר לבין נוביקוב מצוי בכך שהאחרון הודה ושיתף פעולה, ואילו העורר כפר בעובדות. על פי קו זה, יצירת הבחנה בין שחרור לבין מעצר על סמך עמידה על חזקת החפות, עומדת בניגוד לרציונאל שבבסיס חוק המעצרים. המדינה משיבה כי נוביקוב שימש כעד מדינה, חשף את הפרשה, ושחרורו ממעצר מהווה חלק מטובת ההנאה שהוענקה לו, על כל המשתמע מכך, ובכל מקרה מסוכנותו פחותה מזה של העורר.

3.

טענת האפליה אכן דורשת התייחסות. דא עקא, הסניגור לא העלה אותה בהליך קמא, ומטבע הדברים, בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לה. בהתחשב בכך, וכן בעובדה שנקבע תאריך דיון קרוב לבחינת המשך מעצרו של המשיב, אין מקום לעת הזאת להתערבות. נדמה כי הסבר התובע בעל משקל מסוים, והסוגיה הדורשת הכרעה היא מהי עצמת המשקל בנסיבות העניין. לשון אחר, נכון יהא לבחון את טענת ההפליה שטרם נדונה על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הדיונית המקובלת, תוך התחשבות במכלול הנסיבות. לשם כך, ובהתחשב בהשתלשלות ההליכים, אין לשלול קבלת תסקיר כנתון נוסף במסגרת בקשת המעצר.

4.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.