בש"פ 7502/96 מקלדה רפיק ו-2 אחרים נ. בנק אמריקאי ישראלי בע"מ

כנגד המבקשים ניתן פסק דין המחייבם בתשלום למשיב מס' 1, וזאת על יסוד ערבותם לחובות שותפם בעסק. פסק הדין המחייבם בתשלום הערבות ניתן לאחר שבקשת רשות להתגונן שהוגשה, נדחתה. כן נדחתה טענתם של המבקשים לפיה שותפם בעסק קיבל על עצמו את החבות וכי ערבותם נתבטלה עקב החלפתה בערבותו של משיב מס' 2.

כנגד המבקשים נפתחו הליכי הוצאה לפועל, בהתבסס על פסק הדין. המבקשים הגישו שורת המרצות לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, בהן נטען, בין היתר, כי הסכם שנערך בין המבקשים לבין משיב מס' 1 שחרר אותם מערבותם, וזאת על יסוד המחאת ערבותם למשיבים 2 ו3-. ההמרצות נדחו. ביום 28.3.96 הוגשה המרצה נוספת לעיכוב ההליכים. גם בהמרצה זו נטען כי אין בסיס לחבותם של המבקשים שכן משיבים 2 ו3- הם הערבים החליפיים לערבותם. המבקשים הוסיפו כי נמנעו מהבאת טיעון זה וראיות בענין בהליכים הקודמים, שכן כתב הערבות החלופי נתגלה להם באקראי ובאיחור ועל כן הם מבקשים את עיכוב ההליכים בעילה זו, רק בשלב זה.

בהחלטה מיום 20.9.95, דחה בית משפט השלום בחיפה את הבקשה להצהיר על בטלות ערבותם של המבקשים. בית המשפט קבע, כי קיים מעשה בית דין בעילה זו, שכן הטענה בדבר המחאת הערבות נטענה כבר בבקשת הרשות להתגונן. כן ציין בית השמפט, כי גם לגופה הוא נאלץ לדחות את הטענה שכן לא הובאו כל ראיות של ממש להוכחת ההמחאה האמורה וכן לא פורטו או צוינו פרטים הכרחיים בגין הערבות החלופית, כך שלא ניתן לבסס כנדרש את גירסתם זו.

על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו מיום 24.9.96, נדחה הערעור. בית המשפט ציין, כי לא הוצגה תשתית ראיתית לטענה בדבר הערבות החלופית וכי כתב הערבות שהוצג בפני בית המשפט אינו מבסס את הטענה גם הוא. כן ציין בית המשפט, כי גם בהיעדר כתב הערבות בהליכים הקודמים, ניתן היה לטעון להסכמת המשיב 1 להמחאת הערבות ומשלא הועלתה טענה זו, אין למבקשים להלין אלא על עצמם. לפיכך נדחה ערעורם של המבקשים.

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. המבקשים חוזרים בבקשתם על התשתית הראיתית שביסוד טענתם, לפיה ערבותם בטלה והומחאה למשיבים 2 ו3-. כן מציינים המבקשים כי אכן המשיב 1 הסכים להמחאת הערבות ומכל מקום, לא קם מעשה בית דין בטענה זו, מכח ההליכים הקודמים.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני וטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי בטענות המבקשים, כמו גם בנסיבות המקרה, משום שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת, החורגת מגדר הענין שבין הצדדים לדין (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123) כך הדבר, בייחוד לאור החלטת הערכאות קמא, כי בהיעדר תשתית עובדתית יש לדחות את טענת המבקשים ולאו דווקא בשל קיומו של מעשה בית דין. לפיכך, דין הבקשה להידחות.