בש"פ 7505/12 מחמוד אבו שאהב נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר, ונקבע שאין מקום להקל בתנאי השחרור שנקבעו - לרבות מעצר בית – ולהתיר לו לעבוד.

2.

על פי כתב האישום, העביר העורר יחד עם אחר סכומי כסף שמקורם בהתאגדות בלתי-מותרת לאסירים ביטחוניים לשעבר, למשפחותיהם ולפעילי חמא"ס כפיצוי בגין פעולת טרור בהם נטלו חלק או בגין מאסרים שרוצו בישראל. על יסוד האמור הואשם העורר בעבירות של התאחדות בלתי-מותרת, פעולה אסורה ברכוש למטרות טרור ופעולה אסורה ברכוש טרור.

התקיימו מספר דיונים בבית משפט מחוזי ובבית משפט זה. בסיומו של דבר שוחרר העורר בתנאים, לרבות מעצר בית. הסנגור סבור שהגיעה העת לאפשר למרשו לעבוד, הן לגופו של עניין והן בשל מצבו הכללי. מנגד טוען בא כוח המדינה כי אמנם העורר שוחרר, אבל יש להקפיד על התנאים – לרבות מעצר בית מלא, משום שהם חיוניים להשגת מטרת המעצר.

3.

במסגרת בקשה זו אסתפק בקביעה כי בכל מקרה, לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום כעת – בחלוף שלושה חודשים מהשחרור – להיעתר לבקשה לעיון חוזר. בהתחשב בנסיבות העניין, לרבות המעשים והעבירות המפורטים בכתב האישום ואשר הוכחו לכאורה, אין בתקופה שחלפה כדי להוות שינוי מספק בנסיבות. בדבר האפשרות של הגשת בקשה עתידית בנידון, אין צורך להביע עמדה במסגרת ערר זה.

4.

הערר נדחה.