בש"פ 7506/05 מדינת ישראל נ. אדם (סלימאן) אבו טהה (אלמכאווי)

1.כתב האישום שהוגש כנגד המשיב מייחס לו ולשותפיו מעשה שוד מתוכנן היטב ואלים, וכן ניסיון מאוחר להדיח עדים. כן מואשם המשיב במעשה פריצה, לרבות פריצה לחנות מחשבים באמצעות נהיגת רכב דרך חלון הראווה. באישום הראשון נטען כי המשיב קשר עם שני אחרים קשר לשדוד מן המתלונן סכום כסף. לביצוע זמם, המשיב ושותפיו עקבו, בשני כלי רכב נפרדים, אחר מכונית בה נסעו המתלונן ונהגו. אחד מכלי הרכב, הנהוג על ידי מחמד, שותפו של המשיב (להלן: מחמד ), חלף במהירות על פני מכוניתו של המתלונן וחסמהּ. המשיב ושותף אחר, שנסעו ברכב השני, חסמו את מכונית של המתלונן משמאל, ניגשו למכונית ומחמד המשיב אמר למתלונן כי מדובר בשוד ודרש את כספו. מחמד אף ניסה להוציא את מפתחות רכבו של המתלונן, אך נהגו של המתלונן התנגד. בתגובה לכך, ביקש מחמד מן המתלונן לצאת מן הרכב, ומשהמתלונן סירב, פתחו המשיב ושותפיו את דלת הרכב והחלו להכות את המתלונן, כשמחמד אף ניסה לדקרו. המשיב ושותפיו שברו את משקפיו של המתלונן, ניסו לפגוע בו ולהגיע לכיסיו ולתיק עליו ישב. המתלונן ניצל מפגיעות חמורות עוד יותר מאחר שבאותה שעה הצליח נהגו של המתלונן להימלט באמצעות נהיגה לאחור, בעוד שהמשיב ושותפיו מושכים את המתלונן וקורעים את חולצתו. באישום השני, מיוחסת למשיב עבירת הדחה בחקירה ועבירת שיבוש הליכי משפט, וזאת, לאחר שנודע למשיב כי נהגו של המתלונן מסר את שמו כמי שמעורב באירוע השוד המתואר. בעקבות כך, נטען כי המשיב שוחח בטלפון עם חברו של הנהג וביקש ממנו את מספר הטלפון של הנהג. זמן מה לאחר מכן, שוחח המשיב שוב עם החבר ואמר לו לבטל את התלונה. באישום השלישי נטען כי המשיב קשר עם אחרים קשר להתפרץ לחנות מחשבים. לפי הטענה, הגיעו המשיב ושותפיו לחנות באשדוד באמצעו של יום, נסעו עם הרכב לתוך חלון הראווה עד שניפצוהו, נכנסו לחנות ונטלו ממנה ציוד מחשבים בשווי רב.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המערער עד תום ההליכים נגדו. בבקשתה נטען, כי בתיק ראיות טובות לכאורה, כי העבירות המיוחסות למשיב נעשו באכזריות ובאלימות, וכי הוא מתכנן עם אחרים עבירות רכוש ואלימות. על כן נטען כי מסוכנותו לציבור גבוהה וכי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהדחת עדים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' הנדל) נענה לבקשה זו וקבע כי "חרף הרשעות קודמות, המשיב איננו בשליטה ולא נרתע מלבעוט בנורמות בסיסיות של החברה. ההתנהגות הלכאורית של המשיב בתקופה האחרונה פרועה, מתוכננת ומכוונת להזיק בכדי להשיג את המטרה. אינני סבור שהחלופה תשיג את מטרות המעצר".

3.בפניי בקשה מטעם המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. המבקשת טוענת, כי הדיון בתיק נמצא בשלב מתקדם, וכי פרשת התביעה עומדת בפני סיום. עוד טוענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם מעצרו של המשיב לא יוארך, הוא ישבש את הליכי המשפט וידיח עדים. המבקשת מציינת כי נהגו של המתלונן באישום הראשון, שאמור היה להעיד במשפטו של המשיב מטעם התביעה, נמלט מן הארץ וממקום מושבו בחו"ל יצר קשר עם החוקרים והבהיר כי נמלט בשל פחדו ממתן עדות. המשיב טוען מנגד, כי הוא אינו קשר לדבר בריחתו של נהג המתלונן לחו"ל, כי בתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו לבית המשפט קמא הומלץ לשקול בעניינו חלופת מעצר וכי חלקו של המשיב במעשים המיוחסים לו ולשותפיו מצומצם.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי אין מנוס מלהיעתר לבקשת המדינה. המעשים המיוחסים למשיב בוצעו באלימות, אכזריות ועזות מצח. מעשים אלה מוכיחים כי המשיב נטול כבוד לנורמות ציבוריות בסיסיות ונכון לרמסן להשגת מטרתו. המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה מסוכנות גבוהה, וספק אם יש בחלופת מעצר כדי להקהותה. גם פרשת הדחת נהגו של המתלונן, המתוארת על ידי התביעה, פרשה חמורה היא על-פניה, ודי בראיות לכאורה לכך שידו של המשיב הייתה בהדחת הנהג כדי להעלות חשש סביר לשיבוש הליכי משפט אם ישוחרר. לכל אלה יש להוסיף, כי משפטו של המשיב מתקדם בקצב משביע רצון וכי האופק לסיומו אינו נראה רחוק יתר על המידה.

הבקשה מתקבלת איפוא. אני מורה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 26.8.05, או עד למתן פסק הדין בת"פ 8291/04 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע – לפי המוקדם.