בש"פ 7508/01 פנחס יואל נ. מדינת ישראל

1.לבית משפט השלום בתל-אביב הוגש כתב אישום כנגד העורר המייחס לו תשעה פרטי אישום שעניינם גניבת כלי רכב והעברתם לשטח שבשליטת הרשות הפלסטינית. העורר עבד בחברת "מאסטרו" למתן שירותי גרירה ותקוני דרך, והוא שימש בתפקיד נהג של מכונית גרר בחברה. בחברה עבד גם דורון שוורץ כמכונאי רכב. על פי האישומים, העורר גנב כלי רכב מלקוחות החברה והעבירם לידי תושב שטחים. לצורך הגניבות, עשה שימוש בגרר של החברה ובמקום לגרור את הרכב הטעון תיקון למוסך, הוא הובילו לשטחי הרשות הפלסטינית, וכך עשה במשך ששת החודשים בהם עבד בחברה. הוא הספיק לגנוב כך 9 כלי רכב בין ינואר ליולי 2001. בחלק מן העבירות חבר עמו המכונאי דורון שוורץ שסייע לו בדרכם לשטחי הרשות בכך שנסע לפניו ואמור היה להזהירו מפני מחסומי משטרה או ניידות משטרה. בבית משפט השלום לא היתה מחלוקת של ממש לגבי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים.

2.בית משפט השלום בחן קיומה של עילת מעצר ומצא כי מתקיימת כאן עילה כאמור. בבואו לבחון חלופת מעצר, איזן בין השיקולים השונים והגיע לידי מסקנה כי יש להורות על חלופת מעצר בתנאי מעצר בית ובכפוף לתנאים כספיים ואחרים.

המדינה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי ועררה נתקבל. בית המשפט קבע כי העורר מואשם בעבירות חמורות שהפכו מכת מדינה, ובנסיבות אלה יש להעדיף את אינטרס הציבור בשמירה על בטחונו.

ב"כ העורר עתר לבית משפט זה בבקשה לחזור ולאמץ את גישת בית משפט השלום ולשחרר את מרשו בחלופת מעצר. הוא טען, בין היתר, כי השותף דורון שוורץ שוחרר בערבות, ומן הראוי שלא להפלות בין השניים, מה גם שהעורר עצור כבר זמן לא מבוטל ומשפטו טרם החל. הוא ציין את סבלה של משפחת העורר ואת עברו כחיל מסור בצבא.

המדינה מתנגדת לשחרור וטוענת כי אין מקום לטענת אפלייה ביחס לשוורץ משחלקם של השניים בפרשות הגניבות שונה באופן מהותי. כן הצביע בא כוחה על מסוכנות העורר העולה מאופי העבירות והשיטתיות המאפיינת אותן.

3.בחנתי את נסיבות המקרה על רקע החלטות הערכאות הקודמות ועל בסיס טיעוני הצדדים, ובאתי לידי מסקנה כי לא ניתן במקרה זה לשחרר את העורר בחלופת מעצר, והטעמים לכך הם אלה:

ביצוע עבירת רכוש, אף שעשוי הוא להצביע על מסוכנות לשלום הציבור, אפשר כי בנסיבות מתאימות יצדיק החלת חלופת מעצר כאשר מדובר בארוע העשוי להיות חריג ויוצא דופן בהתנהגותו של הנאשם, ואפשר שהוא משקף מעידה חד-פעמית שקיים סיכוי כי לא תישנה. שונה הדבר כאשר מבוצעות עבירות רכוש רציניות בזו אחר זו, כענין שבשיטה ובמשך תקופת זמן, יחסית, ארוכה, כאשר משתקף מהן מערך פעולה מתוכנן ומחושב הכורך עמו לפחות עוד שותף אחד כמסייע. כאלה הם האישומים כנגד העורר. מדובר מבחינתו בשיטת פעולה עקבית מתמשכת של גניבות רכב אשר בוצעה תוך מעילה באימון לא רק כלפי בעלי הרכבים שנזקקו בדחיפות לעזרת חברת הגרירה, אלא גם כלפי מעסיקו של הנאשם. הנאשם עשה שימוש ברכב הגרר שהופקד בידו מטעם החברה כדי לגנוב רכבים שהצריכו תיקון במקום לגרור אותם למוסך התיקונים. הוא מערב את דורון שוורץ כמסייע, ובאופן זה מבצע 9 עבירות של גניבת רכבים אשר כל אחת מהן, גם כאשר היא עומדת לעצמה, היא חמורה ופוגעת בשלום הציבור. שיטת הפעולה שננקטה כאמור גורעת מן האפשרות להשקיף על האישומים נגד העורר כתופעה חריגה וחד-פעמית, ומחייבת התייחסות ראויה למידת המסוכנות של הנאשם המשתקפת מארועים אלה.

מסתבר עוד כי לעורר ישנו עבר פלילי קודם בעבירות מס וגניבת רכב, והחשוב לענייננו - תלוי כנגדו עונש מאסר על תנאי של חמישה חודשים בת"פ 1378/98 (בבית משפט השלום בתל-אביב) בר-הפעלה באם יורשע העורר בהליך זה. באותו ענין הורשע העורר בגניבת רכב מחנייה בכך שגנב אותו באמצעות רכב הגרר והעבירו למוסך ביפו. יוצא, אפוא, כי למסוכנותו של העורר כפי שעולה ממסכת הגניבות בתיק זה ישנם גם שורשים בעבר, ואין מדובר במעידה נקודתית, כאמור.

לכל אלה מצטרפת העובדה כי העורר ניסה להימלט מאימת הדין ולשבש הליכי משפט עובר למעצרו. מחומר הראיות בענייננו עולה כי העורר נדרש לחקירה משטרתית ובמהלך עשרה ימים חמק ממנה ונעלם ובפרק זמן זה החל בבירורים עם גורמים שונים לגבי מהלכי החקירה שבוצעו. בסופו של דבר הסגיר עצמו למשטרה, אולם נסיונו לחמוק מרשויות אכיפת החוק ולשבש את מהלך החקירה והמשפט בשלב הראשון של החקירה המשטרתית תורמים אף הם לגודל הסיכון שבהחלת חלופת מעצר.

יש לציין עוד כי במהלך הטיעונים לפני עלה, ולו ברמז, מפי ב"כ העורר, כי מעורבות מרשו בסדרת גניבות הרכבים נבעה מהסתבכותו בחובות גדולים עקב עיסקי הימורים, שהגניבות נועדו להושיעו מהם. טענה זו לא נתבררה כל צורכה, אולם אומר רק כי ככל שיש בכך ממש, הדבר מגביר את מסוכנות העורר מחשש כי התמכרותו להימורים - באם קיימת תופעה כזו - עלולה לכרוך עמה היגררות למעשי עבירה נוספים.

שמעתי בתשומת לב רבה את דבריה של בתו של העורר, נערה מרשימה המשרתת כקצינה בצה"ל, אשר בטאה בכאב את סבלה של המשפחה מאז מעצר אביה ואת נכונותה המלאה לקחת אחריות לדאוג ולפקח עליו בשעות הערב באם ישוחרר למעצר בית. היא עמדה גם על זכויותיו הקודמות כמי ששרת בתפקידים שונים בצה"ל ואף לחם בלבנון, ועל הקשר החם וההדוק של המשפחה אליו.

אין לי כל ספק בכנות הדברים אשר יצאו מן הלב ונכנסו אל הלב. אלא שחרף נכונותה הרבה של המשפחה לעמוד לצידו של העורר ולקחת אחריות להתנהגותו באם ישוחרר, לא ניתן להעמיד את הציבור בסיכון נוסף מפניו כאשר בנסיבות הענין גם חלופת מעצר בית לא יוכל למונעו, וזאת נוכח אופי העבירות המיוחסות לו, מספרן הרב, קיום הרשעות קודמות ומאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירה דומה של גניבת רכב מהעת האחרונה כאשר בכל אלה לא היה כדי להרתיעו וכאשר לכל אלה נוספו גם עובדות התחמקותו מהמשטרה ונסיונו לשבש את החקירה.

בלב כבד אני מחליטה, אפוא, לדחות את הערר ולאשר את החלטת בית המשפט המחוזי לפיה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. לא למותר להביע את התקווה כי תקופת ניהול משפטו של העורר עד לסיומו לא תארך.

הערר נדחה.