בש"פ 7510/11 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער (כבוד השופט מ' בר-עם), אשר קבע כי המשיבים ישוחררו למעצר בית מלא בבית הוריהם.

2.

ביום 28.9.2011 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים, המייחס להם עבירות של שוד מזוין, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, איומים ושיבוש מהלכי משפט. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 24.9.2011 ניגשו המשיבים אל קטין (יליד 1996), הצמידו לצווארו סכין וכפו עליו להתלוות אליהם לסמטה חשוכה. בסמטה – כך על פי כתב האישום – לקחו הנאשמים את הטלפון הסלולארי ואת מעיל העור של הקטין ואף פצעו אותו באמצעות שימוש בסכינים ועל-ידי הכאתו באגרופים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי לנוער, ביום 3.10.2011, הסכימו באי-כוח המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר; אולם, יחד עם זאת, ביקשו לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר, בדמות מעצר בית מלא בבית הוריהם – וזאת אף ללא הגשת תסקיר מעצר. בהחלטתו מיום 3.10.2011, קבע בית המשפט המחוזי לנוער כי יש אמנם מקום לשקול את אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, אולם אין מקום לשחררם בטרם קבלת תסקיר בעניינם. על כן, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינם של המשיבים, תוך שהוא קובע כי המשיבים יישארו במעצר עד להחלטה אחרת שתתקבל בעקבות הגשת התסקיר.

4.

בהמשך להחלטה זו, הכין שירות המבחן תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים. שירות המבחן המליץ על הכנת תוכנית טיפולית מקיפה בעניינם של שני המשיבים, אשר במסגרתה ישולבו המשיבים במסגרת מוסדית של חלופת מעצר. יחד עם זאת, בשלב זה, ועד להכנת תוכנית טיפולית כאמור, המליץ שירות המבחן על שחרורם של המשיבים למעצר בית – כל אחד בבית הוריו. שירות המבחן אף המליץ לאפשר למשיבים לעבוד, כמו גם לצאת לביקורים מוסדרים אצל קרובי משפחה.

נוכח האמור בתסקירים, ובהתחשב בגילם הצעיר של המשיבים ובהיותם נטולי עבר פלילי "של ממש", לצד הזהירות המתחייבת בעניינם של קטינים, הורה בית המשפט המחוזי לנוער, בהחלטתו מיום 11.11.2011, על שחרורם של המשיבים למעצר בית מלא בבית הוריהם (ללא אפשרות יציאה לעבודה או לביקור קרובים), בכפוף להפקדת עירבון על סך 10,000 ש"ח עבור כל אחד מהמשיבים ולהמצאת שתי ערבויות צד ג' עבור כל משיב בסך 15,000 ש"ח כל אחת. יחד עם זאת, הורה בית המשפט על הכנת תסקירים משלימים לעניין התאמתם של המשיבים לחלופה מוסדית, וקבע את התיק להמשך דיון ביום 3.11.2011.

5.

לטענת העוררת – היא המדינה – טעה בית המשפט המחוזי לנוער כאשר שחרר את המשיבים למעצר בית בבית הוריהם. התנאים שבהם שוחררו המשיבים – כך נטען – אינם משיגים את מטרת המעצר ואינם מאיינים את מסוכנותם של המשיבים, כפי שזו באה לידי ביטוי במעשים המפורטים בכתב האישום.

לעניין המשיב 1, טוענת העוררת כי מתסקיר המבחן עולה שהמשיב אינו מקבל את סמכות הוריו וכי אלה כלל אינם מקבלים את הצורך לבחון את צרכיו ואת הצורך בהתערבות משמעותית במצבו. עוד מדגישה העוררת כי המשיב 1 והוריו מסרבים לשלב את המשיב במסגרת מוסדית (אשר ההשתלבות בה מחייבת הסכמה), ולפיכך ההוראה לשחרר את המשיב למעצר בית, הנושאת לכאורה אופי זמני, עלולה להפוך לקבועה.

לעניין המשיב 2, טוענת העוררת כי קיים נגדו כתב אישום תלוי ועומד בגין החזקת סכין ואיומים, וכי כתב אישום זה לא הצליח למנוע מן המשיב לשוב ולבצע את העבירות שבענייננו. עוד מוסיפה העוררת וטוענת כי מצבה הקשה של אם המשיב, כפי שזה עולה מהתסקיר שהוגש בענייננו, פוגעת באופן משמעותי ביכולתה לפקח על פעילותו של בנה. לבסוף, מדגישה העוררת כי גם המשיב 2 ואמו מסרבים לשלב את המשיב במסגרת מוסדית, ועל כן אין כל טעם לשחררו באופן זמני למעצר בית.

על אף האמור לעיל, בסיכום טענותיה מדגישה העוררת כי היא אינה שוללת את שחרורם של המשיבים ממעצר, אולם היא סבורה כי אין בחלופה שנקבעה בבית-המשפט המחוזי כדי להבטיח את שלום המתלונן ואת שלום הציבור. חלופת מעצר ראויה – כך נטען – צריכה לכלול מעצר בית מלא (ללא כל יציאה) בעיר אחרת עם מפקחים אשר יש להם עמדת סמכות כלפי המשיבים.

6.

המשיבים, מצידם, נסמכים על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיב 1 עומד במסגרת טיעוניו על האופי הזמני של החלטת בית המשפט קמא ועל ה"ביקורת השיפוטית" הצפויה על החלטה זו מטעם בית המשפט המחוזי עצמו ביום 3.11.2011. עוד עומד המשיב 1 על עובדת היותו קטין ועל הגישה המקובלת בפסיקה, לפיה יש לנהוג בזהירות מיוחדת בעת מעצר קטינים.

המשיב 2 טוען כי למרות הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, לא ניתן להתעלם מעוצמתן הנמוכה. עוד טוען המשיב 2 כי אין לו עבר פלילי "של ממש", וכי אף שתלוי ועומד נגדו כתב אישום נוסף המייחס לו עבירות של החזקת סכין ושל איומים – אין בכך כדי להעיד על דפוס התנהגות חוזר; ומכל מקום – כך נטען – חזקת החפות עומדת לזכותו. לבסוף, המשיב 2 מדגיש אף הוא את הגישה ה"זהירה" שנשתרשה בפסיקה לעניין מעצרם של קטינים.

7.

דין הערר להתקבל, באופן חלקי.

בנסיבות המקרה, בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות למשיבים ובהיעדר אופק של חלופה מוסדית – בשל התנגדות הוריהם לכך – אין בתנאי השחרור שנקבעו בבית-המשפט המחוזי כדי להספיק. מן הראוי כי תנאי השחרור לפיו ישהו המשיבים בבית יהיה בלתי מסויג – למעט מקרי חרום. בנסיבות העניין, ספק רב אם יש בנוכחות ההורים כדי להבטיח את מטרות קיום החלופה למעצר, וראוי להמירה בפיקוח נוסף בבית המשיבים או במקום אחר, מחוץ לביתם, שיפוקח במידה הראויה.

לפיכך, יחזור הדיון לבית-המשפט המחוזי שידון בעניינם של המשיבים מחדש ויקבע תנאי שחרור אחרים כאמור. טוב יעשו הצדדים אם יגבשו, בהסכמה, תנאי שחרור שיוצעו לבית-המשפט.

הדיון יתקיים במהלך היום הזה או לכל המאוחר ביום שישי הקרוב.

עד להחלטת בית-המשפט המחוזי יישארו המשיבים במעצר.