בש"פ 7518/03 אלאסלע מנואל נ. מדינת ישראל

נגד העורר ושני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המייחס לו ולאחרים עבירות שעיקרן חטיפה לשם סחיטה ואיום, שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית וסחיטה באיומים, והכל עקב פרשה חמורה שתוארה בכתב האישום. על-פי הנטען בכתב האישום, קשרו העורר ושותפיו קשר לחטוף אדם מסויים, להכותו ולאיים עליו בעקבות טענות שהיו להם כנגדו. לשם כך, נסעו אחרי מכוניתו של המתלונן, אשר סברו בטעות כי הינו האדם שבכוונתם לחטוף. תחילה התנגשו במכוניתו, לאחר מכן בתואנת שווא העלוהו על רכבם, ושם באיומי אקדח כיסו את פניו, היכו אותו, גנבו ממנו את ארנקו ודרשו ממנו סכום כסף נכבד. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של שלושת הנאשמים עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ח' סלוטקי ) קבע כי לפחות באשר לאישום השני שהוא האישום המרכזי מבין האישומים שיוחסו לנאשמים, אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, למעט בעבירה של החזקת נשק. עוד קבע בית המשפט כי העבירות המיוחסות לנאשמים מקימות עילת מעצר, שכן על-פי החוק קמה חזקת מסוכנות ביחס אליהם. אשר לשניים משלושת הנאשמים בכתב אישום זה החליטה השופטת לשחררם לחלופה, בהתבסס, בין היתר, על תסקירי שירות המבחן שהוגשו לה. כמו כן הביאה בחשבון את העובדה כי בין משפחות הנאשמים ומשפחת המתלונן נערכה סולחה, ועמדת שירות המבחן היא כי הסיכוי שישובו על מעשיהם, קטן. באשר לעורר סברה כי לנוכח עברו הפלילי וכן לנוכח האמור בתסקיר שירות המבחן אין לשחררו לחלופה. התסקיר שהוגש ביחס לעורר לא המליץ על שחרורו לתנאי חלופה. בתסקיר הועלה החשש כי באישיותו קיימת רמת מסוכנות להישנות התנהגות פוגענית. שירות המבחן אף לא מצא כי חלופות המעצר שהוצגו לו יש בהן כדי להבטיח מפני אותה מסוכנות. פחות משלושה חודשים לאחר שהוגש התסקיר האמור, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר נוסף ביחס לעורר. שירות המבחן הביע עמדה בתסקיר זה כי חל שינוי באשר לאפשרויות לחלופה. בנסיבות אלה, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר בתנאים מגבילים לחלופה בבית אחיו בלוד. בית המשפט קמא, לאחר שעיין בתסקיר האמור, לא ראה לשנות מהחלטתו. בית המשפט סבר שאין באמור בתסקיר משום שינוי נסיבות וקשה להניח שמסוכנותו של העורר חלפה תוך זמן כה קצר. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

שקלתי את טענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי אכן החשש מפני שחרורו של העורר לתנאי חלופה הוא ממשי נוכח האישיות המצטיירת מתסקיר המבחן ומהעובדה שמדובר בצעיר בעל עבר פלילי שריצה כבר עונש מאסר של שנתיים ותלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים שהוא בר הפעלה. לכאורה עולה מתסקיר המבחן כי חל שינוי במצבו של העורר, אך הנימוקים שפורטו בתסקיר אין בהם כדי להסביר את שינוי עמדתו של שירות המבחן מן הקצה אל הקצה. שקלתי גם את טענת הסניגור אשר הטרידה אותי לא מעט כי שני שותפיו של העורר לעבירה שוחררו לחלופה; אולם בצדק ציינה השופטת בבית המשפט קמא כי עברם של שני השותפים נקי ואילו לעורר הרשעות קודמות, כאמור. המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על סכנה לבטחון הציבור ושלומו, שכן הוא היה דמות מרכזית במעשים האכזריים שבוצעו כנגד המתלונן. בנסיבות אלה אין בחלופת המעצר כדי להפיג את החשש מפני מסוכנותו של העורר אם ישוחרר.

אשר על כן, הערר נדחה.