בש"פ 7519/98 אברהם גל - עו"ד נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז ירוש

בפני בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין של לשכת עורכי הדין.

בבקשה צויין, כי פסק הדין הומצא לידי בא-כוח המבקש ביום 26.10.98. בבקשתו טוען המשיב, כי ניסה להגיש ערעורו עוד ביום 26.11.98, אך איחר את המועד.

בתצהירו טוען המבקש, כי בטעות סבר כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 27.11.98, מאחר שלא נתן דעתו לכך שבחודש אוקטובר 31 ימים. כמו כן טוען, כי החל מיום 18.11.98 שהתה אימו בבית חולים, ועל כן נאלץ לבלות עימה פרקי זמן ממושכים, ודעתו הוסחה מענייני המשרד. מוסיף המבקש, כי יש צידוק להגשת הערעור וכי עולות בו שאלות משפטיות תקדימיות ועקרוניות.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין המבקש מראה כל טעם מיוחד להארכת המועד. ראשית טוען המשיב, כי טענת המבקש בדבר נסיונו להגיש הערעור עוד ביום 26.11.98 אינה נזכרת בתצהירו. כמו כן טוען המשיב, כי אם קיבל המבקש את פסק הדיון ביום 26.10.98, הרי שהמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 25.11.98, ולא ביום 26.11.98.

לעניין הנימוק הנוגע למחלת אמו של המבקש מציין המשיב, כי למרות עובדה זו עלה בידי המבקש לנסוע לגליל ליום שלם. כמו כן טוען המשיב, כי אין זה ברור מדוע עורך דינו או מישהו אחר ממשרדו של המבקש המעסיק עוד שני עורכי דין לא יכול היה להגיש את הערעור במועד.

דין הבקשה להידחות.

תקנה 2 (ב) לתקנות בית המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), תשמ"ט1988-, קובעת, כי הערעור יוגש תוך שלושים יום. כמו כן קובעת התקנה, כי מועד זה יוארך אך מטעמים מיוחדים שירשמו.

כפי שטען המשיב בצדק, אין בפי המבקש טעם מיוחד, כנדרש.

הבקשה שבפני הוגשה ביום 29.11.98, כאשר המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 25.11.98, כפי שציין המשיב. המדובר הוא אם כן, בארבעה ימי איחור. לפיכך, אין בטעותו הנטענת של המבקש כדי להסביר איחור זה. אף מחלתה של אימו אינה יכולה לשמש הצדקה להארכת המועד.

המבקש מיוצג על ידי עורך דין, אשר במשרדו עובדים עורכי דין נוספים, ואשר לא הוצג כל הסבר מדוע נמנע מהם להגיש הערעור במועדו.

אף טענת המבקש בדבר חשיבות הערעור אין בה כדי להועיל, הן משום שלא הובא לה כל פירוט והן מאחר שחשיבות הבעיה שמבקש המבקש להעלות בערעור לא הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995) עמוד 890).

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח.