בש"פ 7524/97 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר הוא קטין, כבן 16, בן למשפחה חרדית מבני-ברק. הוא הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשל סדרת עבירות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים בנסיבות של ביצוע אינוס, שעשה כלפי ילדים וילדות בגילאי חמש עד תשע לערך. העבירות בוצעו במהלך תקופה של פחות משנה. עם מעצרו הודה העורר בביצוע המעשים וטען שעשה מה שעשה בשל דחף שלא יכול היה לשלוט בו.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד לסיום משפטו. בקשה זו סמכה על הטענה, שהעורר מסכן את שלומם של קטינים, ואם ישוחרר קיים חשש שהוא ימשיך ויבצע עבירות מאותו סוג, מכוח אותו דחף שעל-פי דבריו לא יכול לרסנו. בפתח הדיון בפני בית המשפט קמא הודה הסניגור המלומד בקיומה של תשתית ראייתית לאישומים. הדיון התמקד בשקילת האפשרויות לחלופת מעצר, שכן גם קיומה של עילת מעצר לא נשנה במחלוקת. בישיבה שנועדה לשמיעת טענות הצדדים לא התייצב בא-כוח התביעה. בית המשפט שמע את טיעוניו של בא-כוח העורר, וכן את חוות דעתו של קצין המבחן, ובעקבות דבריהם הורה לשחרר את העורר ממעצרו בתנאי מעצר בית מוחלט בהשגחתם הצמודה של הוריו. המשך הדיון בבקשה נדחה. בהחלטתו, שניתנה כשבועיים לאחר שחרורו של העורר ממעצר, קבע בית המשפט שדין הבקשה להתקבל הורה לעצור את העורר עד גמר ההליכים.

טענתו העיקרית של הסניגור בערר שלפניי היא, כי בהחליטו לעצור את העורר לא ייחס בית המשפט קמא משקל ראוי לעובדה שהעורר היה משוחרר ממעצר במשך שבועיים וממה שהוברר בדיון לפני בית המשפט עלה כי בתקופה האמורה שמרו עליו הוריו בתוך בית המשפחה שמירה צמודה באופן שמנע כל חשש שהעורר יצא מהבית או יפגע במישהו. יצויין כי בית המשפט המחוזי היה ער לעובדה זו ואת החלטתו להורות על המעצר, חרף הצלחתה המוכחת של החלופה, נימק לאמור:

"גם אם ההורים שמרו על הקטין במשך השבועיים האחרונים, אינני בטוחה שיוכלו להתמיד בכך לאורך זמן, עד שיסתיים משפטו, ולא הייתי רואה בשחרורו על-ידי מחמת כורח שנוצר משום סיבה הגוברת על כל יתר הנימוקים".

מקובל עלי שבעצם היותו קטין לא היה כדי לחלץ את העורר מן המעצר, אילו נתברר לבית המשפט כי מעצרו הינו האמצעי הסביר היחיד שבעזרתו ניתן להגן על הציבור מפני רעתו. גם העובדה שבשל אי-התייצבות התובע במועד הדיון הראשון החליט בית המשפט לשחרר את העורר ממעצר, לא יכלה להוות שיקול מכריע למניעת החזרתו למעצר, אילו נתברר שהצורך במעצר לא פג. אך לא אלה פני הדברים בענייננו: כאן הוברר, כי חלופת המעצר עליה הורה בית המשפט בישיבה הראשונה הוכיחה עצמה כהסדר יעיל. כדי להביא לביטול החלופה ולהחזרת העורר למעצר צריכים היו להתקיים נימוקים של ממש. באמירת השופטת, כי אינה בטוחה שהורי העורר יוכלו להתמיד בקיום הפיקוח עליו לאורך זמן, אין משום נימוק כזה. יתר על כן: בדיון לפניי הצהיר הסניגור כי עם היפתח המשפט, ביום 24.12.97, הודיע על כוונתו של העורר להודות בכל העובדות של כתב האישום. המשך הדיון נדחה בשלב זה ליום 20.1.98, כדי לאפשר לסניגור ולבא-כוח התביעה להשלים משא-ומתן להסדר טיעון אפשרי בנושא העונש. לנוכח הדברים האלה מתקבל על הדעת שההליך לא יתארך, הגם שברור שבית המשפט, בטרם ירשיע העורר, יצטרך לקבל תסקיר של קצין מבחן לנוער.

באת-כוח המדינה ביקשה להגן על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא מטעמיו. מסתבר שלעורר אח צעיר, כבן אחת-עשרה, הסובל ממגבלות מסוימות, ושעל-פי הערכת הגורמים המקצועיים איננו מסוגל להגן על עצמו מפני העורר. לדעת באת-כוח המדינה, קיים חשש שהחזרת העורר הביתה תסכן את אחיו. הוריו יוכלו להשגיח עליו ולמנוע ממנו לצאת מן הבית, אך יתקשו למנוע ממנו לפגוע באחיו בין כתלי הבית. נחה דעתי כי חשש זה איננו ממשי. מדברי הסניגור, וכן גם מדברי אמו של העורר שהשיבה לשאלותי, עולה, כי הורי העורר חילקו ביניהם את היממה באופן שהעורר מצוי בפיקוח צמוד של אחד מהם לפחות בכל רגע ורגע. יתר על כן: גם בהיותו בדירה אין העורר חופשי לנפשו אלא מוגבל לחדר אחד בבית שבו הוא שוהה במשך כל היום ושם הוא ישן כשאביו לידו. נראה לי שההורים ערים לצורך לפקח על העורר, לא רק לשם מניעת פגיעה בילדים אחרים אלא גם כדי למנוע פגיעה באחיו. מכאן מתבקש שהימצאותו של האח הצעיר בבית אף מגבירה את עירנות ההורים ותורמת ליעילות הפיקוח.

המעשים שעשה העורר הם חמורים עד מאד, ושאלת ענישתו על המעשים הללו בוודאי תעמוד על הפרק בקרוב. חומרת המעשים מקימה אמנם כנגד העורר חזקת מסוכנות, אך משהוברר לבית המשפט שקיימת חלופת מעצר אפקטיבית, שבכוחה להשיג את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בעורר עצמו, יש להעדיף את הדרך החלופית.

אשר על כן אני מקבל את הערר. בידי העורר להשתחרר ממעצר באותם התנאים שקבע בית המשפט המחוזי לשחרורו ביום 7.12.97. יציאתו של העורר מן הבית בלוויית אחד מהוריו לפחות מותרת רק לאחת המטרות הבאות: לביקור אצל קצין המבחן במועדים שיוזמן לכך ולשם התייצבות בבית המשפט המחוזי במועדי משפטו. יציאתו מן הבית למטרה אחרת כלשהי ולו גם בלוויית ההורים תהווה הפרה של תנאי השחרור והמדינה תהיה רשאית לדרוש את החזרתו למעצר ואת חילוט הערבויות.