בש"פ 7525/02 מוחמד אל מרבוע נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ש' טימן) לעצור את העורר עד תום משפטו. העורר מואשם בעבירות של נשיאת נשק וחבלה בכוונה מחמירה.

2.בכתב האישום שהוגש נגד העורר טענה המשיבה, כי ביום 19.7.02, בשעה 19:00 לערך, הוא הגיע יחד עם אחר במכונית לבית משפחת עיסאווי בלוד. השניים היו חמושים בסכין ובאקדח. על פי האמור בכתב האישום, ירה העורר באקדח ופצע שלושה מבני משפחת עיסאווי: מונזר, ריאד ועימאד. המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה.

3.הראיה המרכזית הקושרת את העורר לאירוע הינה הודעה שמסר עימאד עיסאווי ביום 26.7.02, לפיה העורר היה היורה. עימאד אף זיהה את תמונתו של העורר במסגרת מסדר זיהוי תמונות. בין שאר הפרטים שמסר עימאד הוא סיפר, כי העורר והאחר הגיעו לביתה של משפחת עיסאווי במכונית מאזדה בצבע כחול. מכונית כזו אומנם נרשמה על שמו של העורר יומיים לפני המקרה. יצוין, כי הודעתו של עימאד, שניתנה ביום 26.7.02, הייתה הודעתו השנייה. בהודעה קודמת, מיום 20.7.02, היינו יום אחד לאחר האירוע, מסר עימאד כי אין הוא יודע מי ירה בו. בנוסף להודעתו השנייה של עימאד נזכיר נתונים אחרים שיש להם חשיבות.

העורר הגיע לבית מלון בטבריה ביום האירוע - 19.7.02 - בסביבות השעה 23:00. פקיד הקבלה מסר הודעה, ולפיה ביקש ממנו העורר לרשום בכרטיס הנרשם עם כניסתו של אורח, כי שעת הגעתו הייתה 17:30. בידי התביעה מצויות ראיות נסיבתיות הקושרות את המשיב למכשיר טלפון סלולרי, שנעשה בו שימוש במהלך נסיעה מלוד לטבריה בשעות הערב של יום המקרה, מן השעה 19:00 לערך ועד שעות מספר לאחר מכן.

4.בית המשפט המחוזי כתב בהחלטתו, כי חומר הראיות מעורר תמיהות. הוא כיוון בעיקר לכך שלא ניתן הסבר מדוע בהודעתו הראשונה של עימאד מסר האחרון כי אינו יודע מי ירה בו, בעוד שבהודעתו השנייה, שניתנה לאחר שבוע ימים, אמר כי היורה היה העורר. עם זאת, אותם נתונים נוספים שצוינו לעניין יצירת אליבי ומסלולו של הטלפון הסלולרי הם שהיטו את הכף לכיוון הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת. עוד נקבע, כי קיימת עילת מעצר וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה. בית המשפט הצביע, לעניין זה, על עברו הפלילי של העורר.

5.אף שמתעוררות תמיהות מסוימות למקרא חומר הראיות, הרי מתוך הסתכלות כוללת נחה דעתי שהחלטתו של בית משפט קמא בדין יסודה.

האירוע הקונקרטי שהועלה בכתב האישום הינו חלק ממסכת רחבה יותר. מסתבר, כי בסמיכות זמנים לאירוע בו נפגעו שלושת בני משפחת עיסאווי התרחש אירוע ירי אחר, בו היו מעורבים אנשים שהגיעו למקום במכונית סובארו. כנראה, זהו ההסבר מדוע נתגלו אי התאמות בדברי העדים, ומדוע חלקם אמרו שלא זיהו את היורה. בהחלט ייתכן שההתייחסות הייתה ליורים האחרים. מכל מקום, אילו הודעתו השנייה של עימאד הייתה עומדת בפני עצמה, ייתכן שהמסקנה באשר לעוצמתן של הראיות לכאורה הייתה שונה. אולם, משמתחשבים, כפי שחייבים לעשות, בניסיונו של העורר ליצור לעצמו אליבי ובנתונים לגבי מכשיר הטלפון הסלולרי, אין מנוס מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. כמו כן, מסכים אני כי בנסיבות העניין אין זה מן הראוי לפעול על דרך חלופת מעצר.

6.אשר על כן, הערר נדחה.