בש"פ 7528/12 מוסא אבו גראד נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (במ"ת 5544-12, כב' השופט נ' אבו טהה ) , אשר קבע כי מעצרו של העורר יוארך עד תום ההליכים נגדו.

2.

על פי כתב האישום, ביום 13.8.2012 נכנס העורר לתוך רכב סקודה שהיה בבעלותו של סברי אלקרנאוי. העורר הניע את הסקודה, באמצעות מפתח שהיה מונח ברכב, ונסע מן המקום בכוונה לשלול אותו מבעליו שלילת קבע. סברי נסע אחרי העורר יחד עם אבראהים אמטיראת, ברכב טויוטה שהיה שייך לאמטיראת, בניסיון לאגף את העורר. במהלך המרדף התנגש העורר במכוון, פעמיים, ברכב מזדה שעמד לפניו וחסם את הנתיב. שני נוסעי המזדה נפצעו ופונו לבית החולים, ורכב המזדה עצמו הוכרז כ"אובדן כללי" ( total-loss ). לאחר מכן הצליח סברי לחסום באמצעות רכב הטויוטה את רכב הסקודה. העורר יצא מרכב הסקודה ונמלט מן המקום. רכב הסקודה, אותו השאיר העורר מונע, התדרדר לעבר רכב הטויוטה ופגע באצבעות ידיו של אמטיראת. דלתו של רכב הטויוטה נפגעה אף היא. בהמשך היום הגיע העורר לבית החולים בו אושפזו נוסעי המזדה, ואיים שיפגע בהם. מאבטחי בית החולים הרחיקו אותו מן המקום. לנוכח זאת הואשם העורר בעבירות של גניבת רכב, היזק לרכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים.

במהלך הדיון בבקשה למעצר עד תום הליכים הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, וכן לקיומה של עילת מעצר. תסקיר שירות המבחן ציין כי העורר צורך באופן קבוע סמים ואלכוהול, עד כדי אובדן שליטה. התסקיר העריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות פורצת גבולות, וכי שחרורו לחלופה פתוחה ללא התערבות טיפולית בתחום ההתמכרויות - אין בה כדי לצמצם את רמת הסיכון. בד בבד, צוין כי העורר מבטא "מוכנות מילולית" להליך טיפולי מסוג זה. הומלץ לשלוח את העורר לראיון בקהילה טיפולית סגורה.

בית המשפט המחוזי ציין כי במסגרת הליך פלילי קודם שהתנהל נגד העורר נעשה ניסיון לשלבו בהליך טיפולי, אך ללא הצלחה. בנוסף הודגש שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו חרף קיומו של מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. בית המשפט המחוזי לא שוכנע שניתן לתת אמון בעורר, וזאת על רקע ניסיון העבר הכושל וחוסר שיתוף הפעולה עם גורמי הטיפול. אשר על כן נקבע כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

3.

במסגרת הערר שלפניי נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת שירות המבחן ולאפשר לעורר להתראיין בקהילה הטיפולית. העורר סבור כי פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה, וכי יש בכך כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו.

עמדת התביעה היא כי העורר לא עמד בהצלחה בהליך השיקום. בנוסף נטען שאין קשר מוכח בין בעיות ההתמכרות של העורר לבין העבירות שביצע, וממילא קיים ספק אם המסוכנות תאויין בזכות הליך הגמילה.

4.

במחלוקת בין הצדדים בדבר בירור האפשרות לתעל את העורר למסלול שיקומי, דעתי היא שלא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום לבירור כזה בשלב הנוכחי. המסוכנות היא גבוהה. הניסיון לקדם את העורר במסלול כזה בעבר איננו מעודד, ואף התמונה המצטיירת מתסקיר המעצר מבטאת קושי בהצלחת המהלך. מעבר לשאלות העיוניות בדבר התאמת מסלול שיקומי כזה בתהליך המעצר, ברמה הפרטנית נראה כי הפיתרון כולל משוכות שקיים חשש מעבר לסביר שהעורר לא יעמוד בהן. בשלב הנוכחי עולה כי אובדן השליטה לכאורה של העורר, יהא מקורו אשר יהא, מציב את מסוכנותו כממשית. יעידו על כך לכאורה מעשיו המתוארים בכתב האישום. יש גם לתת משקל לטענת התובע שביסוד העבירה שהוכחה לכאורה עומדת הבחירה לבצע עבירות נועזות תוך חוסר אכפתיות לסיכון שנוצר לציבור. משכך, החלטת בית המשפט המחוזי תואמת את נסיבות המקרה ויישום הדין.

5.

הערר נדחה.