בש"פ 7530/04 מדינת ישראל נ. מחמד מאג'ד מסארווה

1.הערר שבפניי מכוון נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד"ר ע' מודריק) מיום 11.8.04, בה הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ובכך דחה את בקשת העוררת למעצר עד תום ההליכים.

2.בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי המשיב ביצע עבירות של ניסיון לשוד, קשירת קשר לפשע והפרת הוראה חוקית. סיפור המעשה כעולה מכתב האישום הינו זה: המשיב יחד עם שלושה אחרים נסעו במכונית כלשהי. הארבעה קשרו קשר לשדוד רכב של אחר. בעודם נוסעים ברכבם התנגשו הארבעה במכוון במכונית אחרת שנמצאה בכביש. הנהג של המכונית האחרת עצר את רכבו ויצא ממנו. במהלך הדברים נכנס המשיב לרכבו של האחר תוך שהאחר נמצא במכונית. המשיב הניע את המכונית והחל לנסוע, תוך כדי כך התנגש בעץ. הוא אף תקף את נהגה של המכונית האחרת. לאחר מכן נמלט המשיב יחד עם חבריו. האירוע האמור התרחש ביום 25.7.04. באותה עת היה המשיב אמור להימצא בביתו מכוח צו שיפוטי שניתן בבית משפט השלום בכפר סבא ביום 20.4.04. אותה החלטה ניתנה במסגרת הליך פלילי אחר שהוגש נגד המשיב. אף שם נתבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אלא שהושגה הסכמה לשחררו בתנאים, כולל מעצר בית מלא בביתו של המשיב. מסתבר, כי לא חלפו אלא כשלושה חודשים מעת שהוחלט על מעצר בית מלא ונמצא שהמשיב הפר את התנאי שהושת עליו.

3.המשיב הינו צעיר בן 22 שנים. לחובתו מספר רישומים פליליים. תלוי כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה של עשרה חודשים. הנתונים שצויינו, במיוחד הפרת התנאי של מעצר בית מלא, מובילים למסקנה שאין ליתן אמון במשיב. על כן, לא היה מקום לשלוח פעם נוספת את המשיב לחלופת מעצר. מקרה מעין זה מחייב השמה במעצר רגיל ולא במעצר בית.

4.אי לכך, הנני מקבל את הערר, מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה כי המשיב ייעצר עד תום משפטו.