בש"פ 7533/12 מדינת ישראל נ. יונתן נחמני

1.

מונחת לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

ביום 29.1.2012 הוגש לבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום נגד המשיב. על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.1.2012 נטל המשיב את מפתח ביתו של המתלונן בלא ידיעתו של האחרון, שכפל את המפתח, והחזיר את המקור כעבור זמן קצר למתלונן תוך שהוא מסביר כי מצא אותם על השולחן בבית. יצוין כי המתלונן הוא עיוור. בהמשך אותו יום, כאשר המתלונן יצא מביתו, פרץ המשיב לבית באמצעות המפתח המשוכפל. המשיב גנב מן הבית 2,000 ₪ במזומן, שני פנקסי שיקים, שני מפתחות ותיק מסמכים. בנוסף ביצע המשיב בטלפון שבבית המתלונן פעולת "עקוב אחרי", כך ששיחות שיגיעו לבית המתלונן יופנו אל הטלפון הנייד של המשיב. זאת על מנת שכאשר יתקשרו אל המתלונן אנשים, ויבקשו ממנו לאשר שיקים שקיבלו מהמשיב – יופנו השיחות אל המשיב עצמו. לנוכח זאת הואשם המשיב בעבירות של גניבה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה.

ביום 12.2.2012 הורה בית משפט השלום לעצור את המשיב עד תום ההליכים. נקבע כי יש די ראיות לכאורה. הודגש כי המשיב הינו עבריין רכוש סדרתי, שלחובתו 11 הרשעות קודמות, וכי הוא ביצע את המעשים המיוחסים לו 4 חודשים לאחר ששוחרר ממאסר. בנסיבות אלו גם אין מוקם לשקול חלופת מעצר בעניינו. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי - נדחה.

בהמשך פנה המשיב לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר, תוך שהוא מציע חלופת מעצר. תסקיר שירות המבחן קבע כי נשקפת מן המשיב רמת סיכון גבוהה להישנות העבירות, וכי אין בחלופה שהוצעה כדי לצמצם את הסיכון. לנוכח זאת דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי – נדחה.

ביום 24.10.2012 דחה בית משפט השלום בקשה נוספת לעיון חוזר. נקבע כי גם אם יש חולשה כזו או אחרת שעולה מעדויות קונקרטיות של התביעה, הרי שזו איננה עולה כדי "קריסה מוחלטת של מארג הראיות", ברף שמצדיק קבלת בקשה לעיון חוזר. הודגש גם כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב עודנה שרירה וקיימת.

באשר לסדר שמיעת התיק, מהחומר שלפניי עולה כי כתב האישום הוקרא ביום 12.2.2012. ביום 1.4.2012 הודיע המשיב כי הוא כופר בעובדות כתב האישום. ביום 5.6.2012 – בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה שנקבעה - ביקש בא כוח המשיב דאז להתפטר מייצוג. בית המשפט קיבל את הבקשה, ביטל את ישיבת ההוכחות, והורה למנות למשיב סנגור. מונה סנגור חלופי, אולם גם הוא הוחלף לבקשת המשיב. בסופו של דבר התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה ביום 16.7.2012, ונשמעו 7 עדי תביעה. ביום 14.8.2012 התקיימה ישיבת ההוכחות השנייה, ונשמעו 4 עדי תביעה נוספים. ביום 24.9.2012 התקיימה ישיבת ההוכחות השלישית, ונשמעו 2 עדי התביעה האחרונים וכן 3 עדי הגנה. ביום 22.10.2012 התקיימה ישיבת ההוכחות הרביעית. ישיבה נוספת נקבעה ליום 7.11.2012.

3.

במסגרת הבקשה שלפניי עותרת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-60 יום. צוין כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום – פריצה וגניבה בתחכום ותעוזה, תוך ניצול שהותו בבית המתלונן ובחירת אדם עיוור כקורבן – מלמדת על מסוכנות גבוהה לציבור ולרכושו. יוזכר כי את המעשים ביצע המשיב בעודו אסיר ברישיון, לאחר ששוחרר ממאסר בגין עבירות מרמה והונאה. צוין כי משפטו של המשיב התעכב עקב חילופי הייצוג התכופים, וכי התיק צפוי להסתיים בקרוב.

הסנגוריה טוענת כי ההליכים מתמשכים מאחר והבאת העד המרכזי של התביעה התעכבה, וכן משום שהתביעה הוצרכה לתקן בשלב מסוים את כתב האישום. צוין כי חלופת המעצר שהוצעה בפעם הזו היא שונה מזו שהוצעה בפעם הקודמת.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקי הצדדים באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל. השילוב בין המעשה והעושה מלמד על המסוכנות של המשיב. עברו הפלילי, כולל חזרתו המהירה לסורו, איננו נתון שאפשר להתעלם ממנו. מוסכם כי ישנן ראיות לכאורה נגד המשיב, והעובדות שתוארו בכתב האישום מלמדות על המרחק הרב מן ההתנהגות הנורמטיבית.

הגם שניתן היה לצפות שהמשפט יסתיים עד לשלב זה, אכן יש להעניק משקל לדחיות שקשורות לבקשת המשיב להחליף ייצוג. על כל אלה יש לזכור כי המשפט מצוי בשלב מתקדם, והמדינה ביקשה הארכת מעצר של חודשיים. בנסיבות אלו סבורני שיש מקום להארכה נוספת, תוך ציפייה שהכרעת הדין תינתן בתוך תקופה זו.

5.

הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזה בשישים יום החל מיום 29.10.2012, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 56365-01-11 בבית המשפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם.