בש"פ 7533/99 מדינת ישראל נ. עראר נור-אלדין

השאלה העומדת לדיון בערר זה היא שאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' הרטל) הגיע למסקנה כי לא שוכנע בקיומן של ראיות לכאורה ולפיכך שחרר את המשיב בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי ניתח את הראיות שבתיק החקירה ולא אחזור על כך. עם זאת, ראוי שאבהיר בתמצית מה עולה מחומר החקירה.

כתב האישום מתייחס לשני אירועים. במקרה הראשון מיוחס למשיב ירי לכל עבר, פגיעה במכוניות ובנגריה אליה הגיע כשהוא רעול פנים. בעקבות אירוע זה לא נעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו אלא שוחרר בתנאים והמדינה לא הגישה ערר על כך. כשלושה חודשים לאחר מכן מיוחס למשיב אירוע שני, בו ירה לעבר רכב בו שהו מתנדבי המשמר האזרחי ופצע את אחד המתנדבים שישבו ברכב. אין בחומר הראיות ראיה לפיה נראה המשיב בעת הירי או זוהה על ידי מאן דהוא. הראיות, שעליהן הצביע בא כוח המדינה, אינן מתייחסות לקשירת המשיב לאירוע עצמו בעת האירוע, אלא הן מהוות ראיות נסיבתיות שלאחר האירוע. המשיב נתפס בליל הירי, לפנות בוקר, בדירת דודו בבית בן ארבע קומות, שהאחרונה בהן נמצאת בבניה, כשהוא מסתתר מאחורי מכונת כביסה בדירת דודו, ועל חולצתו נמצאו - בבדיקה שבוצעה - שרידי ירי. מהקומה השניה או השלישית של אותו בניין נזרק קודם לכן אקדח, שהתביעה מייחסת את זריקתו למשיב. האקדח נתפס על-ידי המשטרה והיו בו סימנים ששימש לירי. לא ברור למי שייך האקדח ואין הוכחה שהוא של המשיב. המשיב לא מסר גירסה במשטרה, לא הסביר את שהותו בבית הדוד, את הסתתרותו ואת סימני הירי.

לטענת בא כוח המשיב, שהתביעה אינה מתכחשת לה, בן דודו של המשיב, המתגורר באותו בניין בקומה ממנה, ככל הנראה, הושלך האקדח, הוא זה שהיה מעורב בירי. בן הדוד אכן נעצר כחשוד, כשנתפס באותו לילה כשהוא, לפי הטענה, מזיע ומתנשף. נגד אותו חשוד תלוי ועומד, לפי הטענה, תיק פתוח על הריגה וכל הראיות האמורות מתיישבות עם מעורבותו בירי של אותו חשוד ששוחרר, בהעדר ראיות מספיקות למעצרו.

אכן אין בפנינו מערכת ראיות לכאוריות ישירות להוכחת ההאשמות המיוחסות למשיב. אולם, יש לפנינו הוכחות נסיבתיות שנותרו ללא הסבר, המסבכות את המשיב בירי שבוצע. הימצאותו בבית דודו, באישון לילה, לאחר אירוע הירי, בשעה שיש לו משפחה משלו המתגוררת במקום אחר; הסתתרותו בדירת דודו מאחורי מכונת כביסה בשעת החיפוש שבוצע על ידי השוטרים, המצאות שרידי ירי על חולצתו, סמוך לאחר האירוע והימצאות האקדח שנזרק מתוך הבית אל עבר הגג הנמוך יותר של הבית הסמוך, שהתברר כי שימש לירי זה מקרוב.

המשיב לא נתן הסבר כלשהו למשטרה להסתתרותו בבית הדוד כאמור ולסימני הירי שעל חולצתו. היום בפנינו העלה בא כוחו הסבר תמוה, לפיו נמצא המשיב בבית דודו מחמת אי רצונו לחזור לביתו בהיותו שיכור. אשר לשרידי הירי העלה הסניגור את האפשרות שאלו נותרו מן האירוע מלפני שלושה חודשים. בשלב זה אין ההסברים שבאו מפי הסניגור פוגמים בלכאוריות הראיות הנסיבתיות. על בית המשפט יהיה לשקול את כל הראיות, להתרשם מן העדים ולהכריע בדין.

בשלב זה די בראיות הלכאוריות האמורות כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים.

שקלתי חלופת מעצר ולא מצאתי להורות על כזו. באירוע הראשון - לפי המיוחס לו - הגיע המשיב לנגריה כשהוא רעול פנים וירה לכל עבר באקדח שנשא עמו ללא רשות על פי דין. נסיבות העבירה שם מצביעות על מסוכנות יתרה של מי אשר עושה מעשים כמתואר באותו אישום. המשיב אמנם שוחרר בתנאים ולא בגין אישום זה יש להורות על מעצרו, אלא שבאישום זה יש כדי להוסיף נופך למסוכנותו, העולה מן האישום השני.

האישום השני, המתייחס לאירוע מ17.9.99-, חמור לא פחות ואם בראשון נגרם רק נזק לרכוש, הרי בשני נפגע אדם באורח בינוני-קשה על לא עוול בכפו. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב הכולל תגרה במקום ציבורי ותקיפת שוטר, וכן את העובדה שהעבירה באישום השני המיוחסת לו, בוצעה עת היה משוחרר בערובה בגין האישום הראשון וכשמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו על עבירת אלימות.

במצב דברים זה אני מקבלת את הערר ומורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.