בש"פ 7535/10 ישראל וקסמן נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח ) מתאריך 13.10.2010 (מ"ת 38949-09-10), בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

בתאריך 28.9.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירות של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 402(ב) ו-25 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, כיומיים עובר לתאריך 20.9.2010, גמלה בליבו של העורר ההחלטה לשדוד את מעסיקתו (להלן: המתלוננת ). בתאריך 20.9.2010 הצטייד העורר לצורך ביצוע השוד בחולצה שחורה, כפפות, כובע שחור, משקפי שמש וסכין. על פי האמור בכתב האישום, העורר הגיע לבניין בו נמצא משרדה של המתלוננת והחליף בגדים בחדר המדרגות. באותה העת שהו במשרדה של המתלוננת: עובד המשרד, בתה של המתלוננת וחברתה. עת שפתחה חברתה של בתה של המתלוננת את דלת המשרד, תפס אותה העורר בצווארה, דחף אותה למשרד, נכנס וסגר את הדלת. בכתב האישום נטען כי העורר התנפל על המתלוננת והחל להכותה באגרופים, ודרש כי תיתן לו כסף. משלא נאותה לדרישתו, שרט העורר את המתלוננת בחזה באמצעות הסכין מספר פעמים. המתלוננת אחזה בבהלה בחולצתו של העורר, ובתגובה דקר העורר את המתלוננת בחזה דקירה עמוקה ונמלט מהמקום לסמטה סמוכה, שם החליף את בגדיו והסתיר את הבגדים והציוד ששימשו לניסיון השוד. כתוצאה מהדקירה, נגרם למתלוננת חור בדופן שריר הלב, והיא פונתה במצב קשה ומסכן-חיים לבית החולים "תל השומר", שם נותחה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים באותו היום, ביקשה באת-כוחו של העורר כי הדיון בבקשת המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים תדחה לצורך לימוד חומר הראיות. באת-כוח העורר גם ביקשה כי תיערך בדיקה פסיכיאטרית לעורר, וציינה כי העורר מסכים להיות מאושפז לצורך הבדיקה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אורנשטיין ) הורה על אשפוזו של העורר בבית חולים, עליו יורה הפסיכיאטר המחוזי. לאחר קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית שקבעה כי העורר כשיר לעמוד לדין, התקיים דיון בתאריך 13.20.2010 בעניין בקשת המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון, הודיעה באת-כוח העורר כי היא מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקשה שבית המשפט יורה על הכנת תסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קבע (כב' השופט צ' קאפח ) כי: "השילוב של מעשה מתוכנן היטב עם קושי ניכר בשליטה העצמית, מוליכים לכלל מסקנה כי אין מקום וטעם להזמין תסקיר, משום שהמשיב

[העורר כאן – ח"מ] לא מדלג על משוכת האמון", והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי חוות הדעת הפסיכיאטרית מכילה נתונים מספיקים לגיבוש עמדה לעניין חלופת מעצר בעניינו של העורר, ולפיכך אין צורך בתסקיר מעצר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

טענות הצדדים

4.

באת כוח העורר טוענת בערר שלפני כי בית המשפט הנכבד קמא שגה בדחותו את בקשתה לעריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. לשיטתה, הגם שהעבירות המיוחסות לעורר הן חמורות, הרי שמהוראות החוק ומפסיקת בית משפט זה עולה כי גם כשעסקינן בעבירות חמורות יש לבחון חלופת מעצר ולהורות על עריכת תסקיר מעצר. הצורך בעריכת תסקיר מעצר מתעצם, לטענת באת כוח העורר, נוכח העובדה כי זוהי הסתבכותו הראשונה של העורר עם החוק. עוד מציינת באת כוח העורר כי נעדרים מחוות הדעת הפסיכיאטרית נתונים רבים הרלוונטיים להחלטה בעניין שחרור העורר לחלופת מעצר, ועל כן אין מקום לקבוע כי די בקיומה של חוות הדעת האמורה לצורך הכרעה בעניינו של העורר. מכל מקום, טוענת באת כוח העורר – שגה בית המשפט הנכבד קמא בקובעו כי לא ניתן ליתן אמון בעורר.

5.

בא כוח המשיבה סומך מנגד את ידיו על החלטת בית המשפט הנכבד קמא. הוא מדגיש עוד כי על אף שבית המשפט חייב לבחון חלופת מעצר בכל תיק, אין דרישה כי בכל תיק יוגש תסקיר מעצר, נוכח העומס המוטל על שירות המבחן. לדידו, בית המשפט הנכבד קמא בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בין השאר על סמך חוות הדעת הפסיכיאטרית, וקבע כי אין אפשרות ליתן בעורר את האמון הנדרש לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

6.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי

דין הערר להתקבל חלקית

במובן זה שייערך לגבי העורר תסקיר מעצר . אפרט עתה את הנימוקים להחלטתי זו.

7.

ראשית אזכיר כי אין חולק בתיק זה על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, שכן באת כוח העורר הסכימה לכך בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. נוכח האמור, הסוגיה בה עלי להכריע היא שאלת האפשרות לאיין או להפחית את המסוכנות הנשקפת מן העורר על דרך של חלופת מעצר, בשים לב לעבירות המיוחסות לו.

8.

מסוכנותו של העורר נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו – ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, וכן חבלה בכוונה מחמירה, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(4) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו-1996 . יש לציין כי על פי כתב האישום המעשה המיוחס לעורר היה מתוכנן היטב, וכי גם מהתיאור שמסר העורר, נראה לכאורה כי הוא הקדיש מחשבה רבה לתכנון מדוקדק של פרטי השוד. מחוות הדעת הפסיכיאטרית גם עולה כי מסתברת אפשרות כי העורר השתמש בעבר בסמים; כנגד נתונים אלו, המעידים לכאורה על מסוכנותו של העורר, אציין כי לעורר אין עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק.

9.

מן האמור לעיל עולה כי הגם שנראה כי אכן נשקפת מסוכנות מן העורר – אין בפנינו נתונים מספיקים להכרעה בשאלה האם מסוכנותו של העורר ניתנת להפחתה על ידי חלופת מעצר. בעניין זה היה מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר, שכן לא ניתן לומר כי מחוות הדעת הפסיכיאטרית ככזו מתחייב שלא ניתן ליתן אמון בעורר בכל תנאי שהוא. בהקשר זה אזכיר כי חוות הדעת הפסיכיאטרית, שניתנה בעניינו של העורר – לא נועדה לבדוק חלופות מעצר, אלא כשירות.

10.

אשר על כן, הנני מורה כי שירות המבחן יכין תסקיר מעצר לגבי חלופות המעצר שיעלה בפניו העורר, וזאת בתוך 30 ימים מעת שחלופות כאלה תוצגנה בפני שירות המבחן. לאחר קבלת תסקיר זה, היה ויהיה חיובי, העורר יהיה רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי הנכבד, שיחליט במכלול כטוב בעיניו. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בהוראה בדבר הכנת תסקיר מעצר כדי לחוות דעה כלשהי לגבי התכנותה של חלופת מעצר במקרה זה.