בש"פ 7542/13 טל דוד אמסלם נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בהליך פלילי. מדובר ב"גלגול שלישי", ולהלן הרקע בקצרה: המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי-ציות להוראות שוטר במדים ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה. משלא נמצא המבקש מתאים לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, השית עליו בית המשפט לתעבורה עונש של מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים, וכן עונשים נוספים. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, וביום 23.9. 2012

ניתן פסק-דין שלפיו המבקש ישא בעונש של ששה חודשי מאסר בעבודות שירות (זאת לאחר שנמצא כשיר לכך על-ידי הממונה). בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש יתייצב אצל הממונה ביום 28.10.2012. אולם, מסתבר כי בפועל תחילת ריצוי העונש נדחתה מפעם לפעם בהתאם לבקשותיו של המבקש, עד שביום 15.9.2013 – לאחר שהוגשה חוות-דעת עדכנית של הממונה – ניתנה החלטה אשר לפיה המבקש יבצע את עבודות השירות בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר-שבע, ויתחיל בכך ביום 6.10.2013. ביום 6.11.2013 ניסה המבקש להגיש בקשת רשות ערעור, ומשהוברר לעורכת-הדין כי המועד חלף, הגישה את הבקשה שלפניי. בהמשך לכך, בהתאם להחלטתי מיום 6.11.2013, הגישה טיעון משלים.

עיינתי בבקשה, בטיעון המשלים ובתגובת המשיבה, ובאתי לכלל מסקנה כי אין בידי ליתן ארכה כמבוקש. מעיון בחומר שלפניי עולה הרושם כי מדובר כאן במבקש אשר מנסה לפתוח מחדש עניין שהוכרע ונחתם לפני זמן רב מאד. אדגיש: פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, המורה כי המבקש יישא בעונש של ששה חודשי עבודות שירות, ניתן בחודש ספטמבר 2012, קרי: לפני למעלה משנה. המבקש היה מיוצג אז על-ידי עורך-דין אחֵר (עו"ד ברגר). המבקש לא פעל אז להגשת בקשת רשות ערעור – גם לא חודשים ארוכים אחר-כך. כל שעשה הוא להגיש בקשות חוזרות לדחיית מועד ריצוי העונש, ובשלב מסוים אף נימק את בקשתו בפנייתו לנשיא המדינה בבקשת חנינה. נוכח ההשתלשלות ובשל חלוף הזמן קבע בית המשפט המחוזי, ביום 24.3.2013, כי יש צורך לקבל מאת הממונה חוות-דעת עדכנית. משזו הוגשה, הורה בית המשפט – ביום 15.9.2013 – על המקום והמועד שבהם ירוצה העונש. רק אז, מסתבר, פנה המבקש לעורכת-דינו הנוכחית (ביתר דיוק, ביום 17.10.2013), כדי שזו תגיש עבורו בקשת רשות ערעור, הנסבה באופן ברור ומפורש על הכרעתו של בית המשפט המחוזי בפסק-הדין מספטמבר 2012. להתנהלות זו לא מצאתי הסבר מניח את הדעת בבקשה שלפניי (לרבות בטיעון המשלים), ודומה כי מהות העניין היא שהמבקש אינו משלים היום עם מה שקיבל על עצמו אז (ראו גם דברי המבקש בפרוטוקול הדיון מיום 15.9.2013). אדגיש כי גם הטיעון המשלים אינו מתייחס לכל ההשתלשלות האמורה, שנלמדה מתגובת המשיבה ומבדיקה במערכת "נט המשפט". והנה, לאחר הדברים האלה, בא האיחור הנוסף, לאמור: ההליך הוגש באיחור אף אם מתחילים למנות את התקופה ממועד ההחלטה האחרונה של בית המשפט המחוזי (מיום 15.9.2013). בבקשה שלפניי נטען כי הסיבה לאיחור היא טעות אנוש, אולם כידוע טיעון זה אינו מצדיק מניה וביה מתן ארכה, לא כל שכן במקום שבו מקור הטעות לא הוברר, וכאשר ברקע עומדות נסיבות כמתואר לעיל.

לאור כל האמור, לא מצאתי מקום ליתן ארכה כמבוקש, להגשת הליך ב"גלגול שלישי". אשר על כן, הבקשה נדחית.