בש"פ 7546/97 יעקב בן-עטר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית-משפט השלום בעכו לעצרו עד תום ההליכים במשפטו, בגדרו הוא מואשם בעבירות סחר בסם מסוכן ובעבירת איומים.

כתב האישום שהוגש נגד העורר מונה שני אישומים. באישום הראשון נטען, כי בארבע הזדמנויות, בין התאריכים 18 ו28- במאי 1997, מכר העורר לסוכן משטרתי סמוי סם מסוכן מסוג הירואין בכמות כוללת של כ8.5- גרם תמורת סך 1,550 ש"ח; וכן, כי במעמד ביצוע העיסקה הרביעית איים העורר על הסוכן, כי "ידקור אותו" אם לא ישלם לו את יתרת חובו תמורת הסמים שסיפק לו, ובעקבות זאת גבה מן הסוכן סך נוסף של 1,000 ש"ח. באישום השני נטען, כי ביום 5.8.97 מכר העורר לסוכן הסמוי הנ"ל סם הירואין במשקל העולה על 4 גרם תמורת 1,000 ש"ח.

מחומר הראיות עולה, שאת כל מפגשיו עם העורר תיעד הסוכן הסמוי בעזרת מכשיר הקלטה; ושבהודעותיו בחקירה זיהה בשיחות המוקלטות את קולו של העורר. אך משנעצר העורר לחקירה, יותר מחודש לאחר עיסקת הסמים האחרונה עם הסוכן הסמוי, החשידוהו החוקרים והזהירוהו רק ביחס לפרשתו של האישום השני, בעוד שאת פרשת האישום הראשון לא הזכירו כלל. כן הוברר, כי במסגרת החקירה לא העמידו החוקרים את העורר על קיומן של השיחות המוקלטות, לא השמיעו לו את ההקלטות ולא נתנו לו הזדמנות להגיב עליהן. בהסתמכו על מחדלים אלה, בהם לקתה החקירה, טען הסניגור כי להאשמתו של העורר אין ראיות לכאורה. דעתי היא, כי למיצער בכל הנוגע לאישום השני דינה של טענה זו להידחות. לביצועה של עיסקת הסם נשוא אישום זה לווה הסוכן הסמוי עד לפתח ביתו של העורר. שוטר, ששימש כתצפיתן, ראהו בהיכנסו ובצאתו ומצויה ראיה לכך, שלאחר יציאתו מבית העורר מסר הסוכן למפעילו את הסם אותו קנה מידי העורר. לגירסת הסוכן, שאת הסם רכש מידי העורר מצויה תמיכה בתמליל השיחה המוקלטת בין השניים. מדבריהם ניכר כי הם נושאים ונותנים בהספקת סם מסוכן והסוכן מצוטט כפונה אל בן-שיחו בשם "יעקב" שהוא שמו של העורר. בכך שחוקרי המשטרה לא עימתו את העורר עם ההקלטה, ולא נתנו לו הזדמנות להגיב, יש כמובן, פגם, אך בקיומו של פגם זה, שהשלכותיו הן עניין לשלב שמיעת הראיות במשפט, אין כדי לשמוט את בסיסה של התשתית הראייתית הקיימת.

לדידי, די בקיום ראיות לכאורה לפרשתו של האישום השני כדי להוביל לדחיית הערר. לעורר, כמסתבר, הרשעות קודמות רבות, בכללן הרשעות בעבירות סמים, ותלויים נגדו שני עונשי מאסר על-תנאי בני-הפעלה. האשמתו, הלכאורה מבוססת, במכירת כ4- גרם הירואין, מקימה עליו חזקת מסוכנות לביטחון הציבור. חזקה זו לא נסתרה, ובנסיבות אלו צדקו ערכאות קמא בהורותן על מעצרו.

הערר נדחה.