בש"פ 7549/00 רפאל אלבז נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום בתל-אביב יפו במיגוון עבירות שעניינן סם מסוכן: ארבע עבירות של הדחת קטין לשימוש בסם מסוכן; ארבע עבירות של הספקת סם מסוכן; ניסיון להדחת קטין לשימוש בסם מסוכן; סחר בסם מסוכן; ושתי עבירות של שימוש בסם מסוכן. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובית-המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש לו על החלטת המעצר.

על החלטה זו האחרונה הערר שלפניי.

עורך-דין זילברברג, אשר טען לפניי בחן את כל אשר ניתן לטעון, הודה בשני אלה: בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ובקיומה של עילת מעצר. את דבריו בטיעונו - בכתב ועל-פה - ייחד עורך-דין זילברברג לנושא חלופת המעצר. לטענתו יש וראוי להורות על חלופת מעצר ואין זה ראוי להוסיף ולהחזיק את העורר במעצר.

עד שנגיע לנושא חלופת המעצר, נאמר מילים אחדות על כתב-האישום שאין חולק כהיום הזה על נכונות האמור בו. עיקרו של כתב-האישום הוא בהדחת קטינות לשימוש בסם מסוכן, וסביב הדחות אלו נעים ארבעה האישומים שבכתב-האישום. העורר היה בעלים של מועדון בשם "דאון-טאון" בתל-אביב, ואגב עיסוקו כבעלים וכמנהל המועדון עשה את מעשי ההדחה המיוחסים לו. האישום הראשון עניינו בשתי קטינות בנות כ17-, אשר עבדו במועדון. העורר סיפק לאותן קטינות סם מסוכן המכונה אקסטזי, בתחילה חצי כדור של הסם ולאחר מכן כדור שלם. הספקה זו של סם לקטינות נתמשך והלך במשך מספר חודשים, מידי שבוע בשבועו, עד שביום מסויים החל העורר למכור לקטינות את הסם מסוכן בתמורה שהיה עליהן לשלם לו. האישום השני עניינו בהספקת סם מסוכן מסוג קוקאין ("קריסטל") לאותן שתי קטינות, וגם כאן הדיח העורר את הקטינות לשאוף קוקאין אל קירבן כשלוש פעמים בשבוע במשך תקופה מסויימת. העורר לא הסתפק בכך - וזה האישום השלישי - והדיח אותן שתי קטינות לשימוש בסם מסוכן מסוג קנביס (גראס). האישום הרביעי מדבר בשתי קטינות אחרות בנות כ16-, אשר החלו אף-הן עובדות במועדון. מסתבר כי גם קטינות אלו ניסה העורר להדיח לשימוש באקסטזי ובקוקאין, אך אלו סרבו להפצרותיו ולהצעותיו של העורר. הציע והפציר - עד שעלה בידו. וכך, בחודש יולי 2000 הדיח העורר את הקטינות לשימוש בסם מסוג קנביס, ולאחר הפעם הראשונה באו פעמים נוספות.

אין ספק כי הוכחה עילה למעצרו של העורר עד תום ההליכים - והרי העבירה בה מואשם הוא מעלה חזקת מסוכנות כהוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- (חוק המעצרים). ואולם אין צורך שנידרש לחזקת המסוכנות עליה הורנו החוק, שהרי מסוכנותו של העורר לציבור בכלל ולקטינים בפרט כה בולט הוא עד שאין להשחית עליו מילים.

למרות כל אלה טוען עורך-דין זילברברג, כי ראוי להורות על חלופת מעצר לעורר, ומציע הוא כחלופה את ביתו של אחי העותר, ספר הגר בטבריה, ושל בן דודו, נכה צה"ל, אשר ישהה בבית האח לעת שהאח יהיה במספרה. בהציעו חלופת מעצר זו מצביע בא-כוח העורר על תזכיר מעצר שהוגש לבית-המשפט מטעם שירות המבחן למבוגרים ברמלה.

שירות המבחן למבוגרים ממליץ, אמנם, כי בית-המשפט יורה על חלופת מעצר לעורר, וזאת קובע הוא, בלשונו, "לאחר התלבטות". למרות התלבטות זו ממליץ קצין המבחן למבוגרים על חלופת מעצר, באומרו כי שני הקרובים האמורים לפקח על העורר הינם אנשים נורמטיביים. לחלופת המעצר המוצעת מוסיף עורך-דין זילברברג כי העורר, שהוא איש פתח-תקווה, אמור להרחיק נדוד לבית אחיו שהוא בטבריה.

תסקיר המעצר חסר בעיני, ולו משום שאין בו התמודדות של-ממש, לא עם סוג האישומים שהעורר עומד עליהם לדין ולא עם עברו הפלילי. סעיף 21א(ב) לחוק המעצרים מורנו כי "תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשיחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשיחרור בערובה והפיקוח עליהן." ומתוך שידענו כי סוגיית מעצר עד תום ההליכים כרוכה בשאלת מסוכנותו של הנאשם, אמור תסקיר מעצר, למיטב הבנתי, להתמודד פנים-אל-פנים עם נושא המסוכנות. לשון אחר: שומה עליו על קצין המבחן למבוגרים לעמוד - מי בהרחבה מי בקיצור - על העבירות שנאשם פלוני עומד עליהן לדין, על אלו ועל עברו של הנאשם. תמהני כיצד יכול קצין מבחן להמליץ על חלופת מעצר בלא שיתמודד לא חזיתית עם האשמות המוטחות בנאשם ולא עם עברו הפלילי.

אכן, יכול ורשאי קצין מבחן להגיע לכלל מסקנה כי למרות האשמות והעבר הפלילי, למרות אלה ראוי להורות על חלופת מעצר. ואולם להתמודד עם שאלה זו - חייב הוא, לדעתי. והנה, בתסקיר המעצר שנכתב לכבודו של העורר, לא מצאנו מילה וחצי מילה לא בנושא האשמות הספציפיות המוטחות בעורר ולא בעברו הפלילי. כל שנאמר בנושא הסמים הוא, כי העורר הסתבך בשימוש בסמים וכי "מהתייחסותו גם לא היה ניתן להעריך את מסוכנותו, להערכתנו באם ישוחרר עלול להיות סיכון כי הנ"ל יצור קשר עם המתלוננות נגדו". על כך אשאל ואתמה: ראשית לכל, כיצד זה אם כן הורה קצין מבחן על שיחרורו של העורר ממעצר? ושניים, מדוע זה לא עמד קצין המבחן בפרוטרוט על העבירות הספציפיות המתייחסות לעורר ועל עברו הפלילי.

המלצתו של קצין המבחן אינה נראית בעיני ולא אוכל לאמצה לי.

מוסיף וטוען עורך-דין זילברברג כי מרשו הופלה לרעה: הנה זה פלוני אדם שהיה במועדון הועמד אף הוא לדין בסחר בסם ובהדחת קטין לשימוש בסם, ולמרות זאת שוחרר אותו פלוני ממעצר. לטענה זו כמה וכמה תשובות. ראשית לכל, האשמות המיוחסות לעורר חמורות הן בהרבה מן האשמות המיוחסות לאותו פלוני; השניים אינם שווים ברעה המיוחסת להם, וממילא אין מקום לטענת ההפליה. שנית, בעלי המועדון היה העורר, וממילא אחראי הוא לאשר נעשה במועדון. קשה להאמין שאדם - אותו פלוני - יסחר בסם במשך תקופה מסויימת במועדון, והבעלים לא ידע. ראיה לדבר תימצא בכתב-אישום נוסף אשר הוגש כנגד שומר-הסף במועדון, ואשר גם הוא עומד לדין בגין הדחת קטין לשימוש בסם. אותו שומר-סף הועמד לדין, ובית-המשפט הורה על מעצרו עד תום ההליכים. אכן, קשה להתעלם מהתרשמות כי המועדון אשר העורר היה בעליו הפך ל"מאורת סמים".

אוסיף לכל אלה את החשש שהעורר ינסה להשפיע על הקטינות לשנות מעדותן - קצין המבחן למבוגרים עומד על כך במפורש - ואת עברו הפלילי העשיר של העורר, אשר בילה בכלא תקופות מאסר לא קצרות, לא פעם ולא פעמיים, וידענו כי לא עלה בידי העורר להסיר מעל כתפו את נטל המסוכנות שהוטל עליו; נהפוך הוא: המסוכנות נודפת מן העורר עד-למרחוק וחובה היא המוטלת על בית-המשפט לשמור על הציבור מפניו.

הערר נדחה.

אבקש כי העתק החלטתי זו יישלח לגב' חנה אטקס, ראש שירות המבחן למבוגרים.

היום, א' בחשון התשס"א (30.10.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00075490. G02