בש"פ 7550/09 אחמד אלסאנע נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ד' אבניאלי) ב-ב"ש 21124/09, מיום 26.8.2009, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ב-ת"פ 8135/09.

כתב האישום

1.

ביום 7.6.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד העורר וכנגד נאשם נוסף, איוב אלסאנע (להלן: איוב ; להלן ביחד:

הנאשמים ), במסגרתו הואשם העורר בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) וכן בעבירת הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, במועד בלתי ידוע לפני 19.3.2009 קשרו הנאשמים קשר עם עבדל כרים אלסאנע (להלן: עבדל כרים ; להלן ביחד: הקושרים ) לבצע עבירה מסוג פשע: הצתת מטוסו של פיני בדש, ראש המועצה המקומית עומר. אירוע זה התרחש על רקע סכסוך בין המועצה המקומית עומר לבין חלק מאנשי שבט תראבין אלסאנע, עליו נמנים הקושרים. הסכסוך התגלע בעקבות הסכם שנחתם בשנת 2005 בין נציגי השבט לבין מדינת ישראל לפיו יעברו בני השבט ליישוב חדש שהוקם למענם בנגב המערבי בעוד שעל האדמות בהן ישב השבט תוקם שכונת מגורים חדשה בישוב עומר. על פי כתב האישום, חלק מאנשי השבט, וביניהם הקושרים, אינם מקיימים את ההסכם ועושים כדי לחבל בהרחבת הישוב עומר לעבר האדמות שהוזכרו לעיל. לפי כתב האישום ביום 19.3.2009, בשעות הערב, הצטיידו הקושרים בדלק, אמצעי הצתה ומספרים לחיתוך ברזל, ונסעו ברכבו של איוב למנחת המטוסים "שדה תימן". הקושרים חתכו את גדר מנחת המטוסים באמצעות המספריים לחיתוך ברזל, ונכנסו לתחום המנחת. עבדל כרים ואחד הקושרים תרו אחר מטוס השייך לפיני בדש. לאחר שזיהו את המטוס, הם שפכו את הדלק שהביאו על המטוס ושלחו אש בדלק. לאחר מכן עבדל כרים והקושר שהיה אתו נמלטו. כתוצאה מהתלקחות הדלק, האש התפשטה והמטוס נשרף כליל פרט לזנבו וקצות כנפיו.

הליכי המעצר עד תום ההליכים

3.

ב ד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בבקשה נטען כי הנאשמים מסכנים את הציבור שכן יש ראיות לכאורה לכך שהם ביצעו עבירות חמורות הכוללות הצתה – עבירה שתחילתה ידועה אך סופה אינו ידוע. יתרה מכך, נטען כי על אף המאבק המשפטי בין משפחתם לבין המועצה המקומית עומר, הנאשמים אינם מקבלים את מרות החוק ועושים דין לעצמם. לבסוף נטען כי יש חשש כי הנאשמים ישפיעו על עדים פוטנציאלים אם הם ישוחררו.

4.

בית המשפט איחד את הדיון במספר תיקים שעניינם פרשה אחת, וביום 28.6.2009 התקיים דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים של הנאשמים בתיקים השונים, וביניהם העורר. העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. לחילופין, העורר טען כי קיים כרסום בחומר הראיות באופן המטה את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר. ביום 7.7.2009 קבע בית המשפט (כב' השופטת צ' צילה) כי יש ראיות לכאורה כנגד העורר (ויתר הנאשמים), ולכן קיימת עילת מעצר. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בין השאר על סמך עדות של נידאל אלסאנע (להלן: נידאל ) לפיה הקושרים הגיעו אליו לפני אירוע ההצתה, וכי הוא הבין שהם מתכוונים לעשות משהו. לפי העדות, הקושרים עזבו, ולאחר כשעה וחצי חזרו והיו "מבסוטים". עוד ציין בית המשפט כי עבדל כרים הודה בהצתת המטוס ולא הכחיש את מעורבותו של העורר בהצתה, זאת למרות שהכחיש את מעורבותו של איוב. כן ציין בית המשפט כי איוב והעורר שמרו על זכות השתיקה בעת חקירתם. בית המשפט החליט כי העורר והנאשמים האחרים יישארו במעצר וכי יוגש בעניינים תסקיר מעצר.

5.

ביום 22.7.2009 הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של העורר אשר בחן שתי חלופות מעצר מבני שבט אלסאנע, אך נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת. ביום 25.8.2009 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של העורר. בתסקיר זה בחן שירות המבחן חלופות מעצר בעיר לוד – הרחק ממקום מגוריי העורר והמתלונן. בתסקיר זה ציין שירות המבחן כי הערבים בחלופה המוצעת מעולם שימושו מפקחים בעבר, וכי לא ברור שהם מבינים לעומק את משמעות ההשגחה על העורר. למרות זאת, המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופה זו. ביום 26.8.2009 קבע בית המשפט (כב' השופטת ד' אבניאלי), לאחר שהערבים שהוצעו על ידי העורר נחקרו על ידי הצדדים הניצים, כי חלופת המעצר שהוצעה אינה הולמת בנסיבות העניין, ולכן העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

טענות העורר

6.

כנגד החלטה זו של בית המשפט הוגש הערר שלפני. ראש לכל, העורר טוען כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לו בכתב האישום, וכי למצער, חומר הראיות הקיים אינו מצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. לפי העורר, שגה בית המשפט קמא בכך שלא ייחס משקל מספיק לעובדה כי העורר לא נתפס במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום, אלא נחקר על העבירות המיוחסות לו רק בחלוף כשלושה חודשים. בנוסף, לטענת העורר, עבדל כרים – אשר הודה בהצתת במטוס – אינו קושר את העורר לאירוע, אלא מודה אך ורק לגבי עצמו. יתרה מכך, העורר טוען כי עדותו של נידאל אינה מהווה ראיה כלשהי נגדו , שכן טענותיו של נידאל מסתכמות למעשה בכך שהעורר הגיע אליו יחד עם איוב ועבדל כרים לפני ואחרי אירוע ההצתה לכאורה. לפי העורר, גם דבריו של נידאל לפיהם לאחר ההצתה הגיעו אליו העורר והאחרים עם אוכל ממסעדת "נאפיס" אינם מעלים ואינם מורידים, שכן ייתכן בהחלט כי עבדל כרים ואיוב הורידו את העורר בביתו טרם ביצוע ההצתה לכאורה, ואספו אותו שוב לאחר מכן. לטענת העורר, הראיות הנסיבתית לפיהן שהה העורר יחד עם איוב ועבדל כרים בזמן ההצתה לכאורה מתערערות עוד יותר נוכח העובדה כי האיכונים שהוצאו למכשיר הטלפון הסלולארי של העורר אינם ממקמים אותו בסמוך לאזור ההצתה, זאת בניגוד לאיכונים שהוצאו למכשיר הסלולארי של איוב, לפיהם איוב שהה באזור ההצתה. יתרה מכך, על פי עדותו של נידאל, מי שהגיע לרכוש ממנו את מיכל הדלק הינם עבדל כרים ואיוב, ולכן שמו של העורר בכלל לא עלה בשלב רכישת הדלק. לטענת העורר, הראיות שנסקרו לעיל הינן ראיות נסיבתיות, וכן קלושות, ואין די בהן כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בנסיבות אלה, לפי העורר, הכף נוטה לשחרור לחלופת מעצר.

7.

העורר טוען כי עובר למעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי, וכי אין לו עבר פלילי כלל. לכן, לטענת העורר אין לראות בו אדם המהווה סכנה לציבור או לעצמו, ולכל הפחות ניתן לאיין מסוכנות זו על ידי חלופת מעצר. לטענת העורר, חלופת המעצר שהוצעה ונבחנה על ידי שירות המבחן מספיקה לאיין את מסוכנותו, ככל שזו קיימת. מדובר בחלופת מעצר בלוד – הרחק ממקום הסכסוך, בתנאים של מעצר בית מלא ובתוספת של איזוק אלקטרוני, תוך פיקוח של שני אנשים – האחד מורה והשני איש דת, ותחת ערבויות גבוהות. מהשיקולים הללו המליצה קצינת המבחן כי העורר ישוחרר לחלופה המוצעת. מעבר לכך, בהתאם למתואר בתסקיר המבחן הראשון, העורר ואשתו נמצאים בטיפולי פוריות, ולכן מעצרו גורם לסבל לבני הזוג.

דיון והכרעה

8.

כפי שהבהרתי לצדדים בדיון, מרכז הכובד של ההחלטה בעניין מעצר או שחרור במקרה זה הוא סוגיית הראיות לכאורה. בהינתן ראיות לכאורה – אין לשחרר לחלופת מעצר, שכן המעשה מצביע על נחישות ומסוכנות. אין לכחד כי עוצמת הראיות לגבי העורר שלפניי קטנה מעוצמת הראיות שלגבי משיבים אחרים בתיק זה. עבדל כרים אלסאנע (המשיב 1) הודה במהלך חקירתו; לגבי איוב אלסאנע (המשיב 2), ישנו איכון של הפלאפון שלו הקושר אותו אל זירת העבירה. עם זאת, גם לגבי העורר שבפניי יש ראיות לכאורה. בית המשפט ציין כי מהודאת נידאל אלסאנע (המשיב 4) עולה כי המשיבים 3-1 הגיעו למקום עבודתו של המשיב 4 לפני אירוע הצתת המטוס והוא הבין שהם הולכים לעשות משהו וכעבור שעה וחצי חזרו "מבסוטים וחוגגים". ואולם, כפי שהצביע בדיון בא כוח המדינה, המשיב 4 אמר יותר מכך. בשיחה מוקלטת עם החוקר המשטרתי סבן, מיום 20.5.2009, אחרי שהמשיב 4 מציין כי אינו יודע על מה דיברו ביניהם שאר המשיבים כשבאו אליו, הוא מתרצה ואומר:

"לא הבנתי [מה דיברו-מ.נ.], שריפה , מטוס

מה

מטוס

לא הבנתי נשבע לך" (עמ' 14 לתמליל השיחה האמורה).

עיון במכלול הודעותיו של המשיב 4 ובתמלילי השיחות המוקלטות עמו, מעלה כי קשה להוציא מפיו גרסה ברורה. תשובותיו מתפתלות וחמקמקות, ועדיין הוא מספר בקטע שהוזכר לעיל את תוכן השיחה שהתרחשה בנוכחותו על שריפה ועל מטוס. הדבר מצביע על מהות הקשר. זמן קצר אחר כך אכן נשרף המטוס. כשאחד מהשלושה שהיו אצל המשיב 4 לוקח על עצמו את האשמה, וכאשר, לכאורה, כשעה וחצי לאחר מכן חזרו השלושה מרוצים בחלקם. אלה הן ראיות לכאורה.

9.

לבקשת ההגנה, עיינתי גם בעדות חברתו של המשיב 4. אין זה השלב להעדיף עדות אחת על אחרת, ומכל מקום, עולה ממכלול העדות כי אין להוציא מפי העדה דברים ברורים בעניין האירועים השונים.

10.

עוד לא מן המותר להזכיר כי כשבחר המשיב 1 להודות במיוחס לו, הוא לא שלל מעורבות של העורר שבפניי, אף שגם לא היה מוכן לאשר זאת.

11.

הראיות שנזכרו עונות על מבחן הראיות לכאורה. נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת ממי שנוטלים חלק במעשים כגון אלה, אין לטעמי מנוס אלא להשאיר את העורר במעצר.

12.

הערר נדחה.