בש"פ 7551/13 שבתאי בן משה נ. מדינת ישראל

העורר – בן 50 ובעל עבר נקי – מואשם, במסגרת פרשת סמים רחבה שחלקו בה קטן יחסית, בהחזקת מכונה המשמשת להפקת כדורי סם מסוכן. הוא מצוי כיום, לפי החלטה מ-28.8.13, במעצר בית בבית אמו בנצרת עילית, בפיקוח אמו בשעות הערב והלילה (1800 עד 0600), ובלא פיקוח בשאר שעות היום. אושרה התאווררות לשעה וחצי בכל יום. האיזוק האלקטרוני שנקבע לא מומש בשל קושי כלכלי. העורר ביקש עיון חוזר כדי לצאת לעבודה, וישנו מעביד בנשר הנכון לקבלו, אך בית המשפט קמא דחה את הבקשה, בעיקר בכך שלא נתקיים התנאי הרלבנטי שבסעיף 52 לחוק המעצרים, קרי חלוף זמן ניכר. לגופו של עניין התרשם בית המשפט כי המעביד המיועד לא יוכל לפקח אישית לאורך כל היום, וישנם בעלי תפקידים אחרים במקום שאולי יוכלו לפקח, אך אלה לא נכחו באולם. בית המשפט ציין גם את שאלת הליווי בדרך לעבודה וממנה. הבקשה לעיון חוזר נדחתה (החלטה מ-10.10.13), אך נאמר כי לאחר זמן ניכר יוכל העורר לחזור ולפנות, אלא שרצוי שמקום העבודה יהא סמוך יחסית למקום מעצר הבית.

בערר ובפני נטען בעיקר באשר למצבו הכלכלי של העורר שהוא בכי רע והוא זקוק לעבודה. כן נתבקש לאפשר לו לעבור לביתו שלו או לבית חברתו לחיים. צימצמתי את תשובת המדינה ליציאה לעבודה מבית אמו של העורר, בכפוף לכך שהמפקחים המוצעים במקום העבודה ייחקרו ויאושרו. בא כוח המדינה בהגינותו לא שלל זאת על הסף, אף שהטעים את הקשיים בכך, בנוסף לטעם המשפטי שטרם חלף זמן ניכר מן ההחלטה בה עסקינן.

עלי לומר כי במישור המשפטי, אם נדקדק, אכן לא חלף זמן ניכר דיו, ואיני מקל ראש גם בעבירה לכאורה. ואולם, נוכח עברו הנקי של העורר, כבן 50 כאמור, ונסיבותיו הכלכליות שכנראה אין חולק עליהן, החלטתי ללכת לקראתו במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא לבדיקת המפקחים המוצעים במקום העבודה. ככל שאלה יאושרו , ניתן יהא לאשר יציאה לעבודה בחברה בנשר; התפקיד בשלב זה יהא במקום בלבד (לא כנהג). היציאה תהא באוטובוס מבית אמו, שם ימשיך לשהות, בבוקר הישר למקום העבודה ללא סטיות, וחזרה משם ישירות לבית אמו לאחר תום יום העבודה. בין 1830 ל-0600 ישהה העורר במעצר בית בבית אמו. העורר מוזהר כי ככל שיאושר הדבר, יהא עליו לקיים את התנאים ככל משפטם וחוקתם, שאם לא כן מסכן הוא את ההסדר. הערר מתקבל לפי האמור.