בש"פ 7553/04 גיאורגי צינצדזה נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום בראשון לציון הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה. בערר שבפניי טוען העורר, כי שתי הערכאות הקודמות שגו וכי לא היה מקום לצוות על מעצר עד תום ההליכים.

2.בכתב האישום שהוגש נגד העורר נטען, כי ביצע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין ואיומים. לפי כתב האישום, תקף העורר אדם אחר, זוהר יעקובוב (להלן – המתלונן), בכך שנגח בפניו ובהמשך דקר את המתלונן באמצעות סכין. ימים אחדים לאחר מכן איים העורר על המתלונן, כי ייפגע אם הוא (העורר) יהיה בית סוהר. שתי הערכאות הקודמות מצאו כי קיימות ראיות לכאורה ולא מצאתי כי נפלה שגגה בעניין זה. עם זאת, יש להזכיר עניין מסוים שהועלה בפניי: בהודעתו הראשונה של המתלונן במשטרה הוא סיפר, כי העורר הינו חברו. השניים יחד עם אחרים נפגשו בגן ציבורי בבת ים. בין השניים התפתח ויכוח לגבי מצלמה, ובעקבות זאת אמר העורר דברים מסוימים כלפי אשתו של המתלונן. בתגובה נתן המתלונן, לדבריו, סטירה לעורר. או אז שלף העורר סכין ודקר את המתלונן. עניין זה של הסטירה שנתן המתלונן לעורר כנראה שלא עלה שוב בהודעות מאוחרות יותר של המתלונן. מוכן אני לקבל, לצרכי ההליך שבפניי, כי המתלונן אכן נתן סטירה לעורר. אף אם כך הוא, אין בכך כדי לשנות, וודאי לא בשלב הנוכחי, כאשר נמצא כי קיימות ראיות לכאורה באשר לשימוש בסכין על ידי העורר ובאשר לתקיפת חברו המתלונן. מכל מקום, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה וכמובן שקיימת עילת מעצר בשל מסוכנות.

3.עניין נוסף שהועלה בפניי נוגע לתקופת הזמן שחלפה מאז האירוע ועד למעצרו של העורר. הארוע נשוא כתב האישום התרחש ביום 28.5.04. העורר נעצר ביום 13.7.04. מכאן טענתה של הסניגורית המלומדת כי חלוף הזמן מצביע על כך שלא קיימת מסוכנות מצידו של העורר. מסתבר, כי המשטרה ניסתה וחזרה וניסתה למצוא את העורר, אך הדבר לא עלה בידה עד למעצרו כאמור. מן החומר נראה לכאורה, כי העורר ידע שהמשטרה מחפשת אחריו ואף על פי כן לא התייצב במשטרה. נסיבות אלו מצביעות אף על חשש של הימלטות מן הדין. המסקנה המתבקשת היא שצדקו הערכאות הקודמות משהורו על מעצר עד תום ההליכים, שהרי במקרה של שימוש בסכין לסילוק חשבונות אין מקום, דרך כלל, לשימוש בחלופת מעצר.

הערר נדחה.