פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7557/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עורר:
דוד בן יוסף
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: כ"ה בתשרי התשס"א (24.10.2000)
בשם
העורר: עו"ד חיים אוחנה
בשם
המשיבה: עו"ד אורי כרמל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 20.9.2000 בתיק
ב"ש
9137/00 שניתן על-ידי כבוד
השופט
ע' מודריק
החלטה
העורר ועוד שלושה אחרים עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בכתב אישום ארוך ומסועף, ולכל אחד מן הנאשמים מיוחסות עבירות משלו. אשר לעורר - ובו כמובן ענייננו - האשמות המיוחסות לו הן נשיאת נשק ללא רשות על פי דין; החזקת נשק ללא רשות על פי דין; ניסיון לעבור כל אחת משתי עברות אלו; והחזקת סם מסוכן. עם הגשת כתב האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.
האישומים המיוחסים לעורר עניינם בסחר במוקשי נעל רכוש צה"ל. על-פי המתואר בכתב האישום, אדם בשם שלום קרה - כיום עד המדינה במשפט - גנב מוקשים מאיזור הגבול בבקעת הירדן; את המוקשים - באמצעות מתווכים, הם הנאשמים מספר 2 ו3- בכתב האישום - סיפק לרוכשים, ביניהם העורר שלפניי. על-פי הנטען בכתב האישום רכש העורר, בדרך האמורה, שני מוקשים, והחל בהליכים לרכוש מוקשים נוספים.
מערכת הראיות סבוכה למדי, ובית-משפט קמא מתאר אותה בהחלטותיו מן הימים 25 באוגוסט 2000 ו20- בספטמבר 2000. בהחלטות אלו מצביע בית-משפט קמא על הראיות הקושרות את העורר לאישומים המיוחסים לו, ומשהגיע למסקנה שהגיע, החליט בית-המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
בא-כוחו המלומד של העורר, עורך-דין חיים אוחנה, טען לפניי כי אין בראיות שנאספו אל תיק המשטרה כדי לסבך את העורר באשמות המיוחסות לו בכתב-האישום. השיב לו עורך-דין כרמל, איש פרקליטות המדינה - בהסתמכו על שיחות טלפון ועל ראיות אחרות שנאספו אל תיק המשטרה - כי העורר מסובך בעבירות המיוחסות לו עד לשיניו. זה טוען בכה וזה טוען בכה, ומיקצת חומר הראיות הונח לפניי.
שמעתי שעה ארוכה את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין, והוספתי ועיינתי בחומר שהניחו לפניי. אחרי כל זאת הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח - לכאורה - את האשמות המיוחסות לעורר. אכן, עד המדינה אינו מזהה את העורר כמי שרכש את המוקשים שגנב (הוא, עד המדינה), ולו מן הטעם שלא היה קשר בין שני אלה. ואולם שוכנעתי כי שתי מערכות היחסים - מערכת היחסים בין עד המדינה לבין המתווכים, מזה, ומערכת היחסים בין המתווכים לבין העורר, מזה - קשורות ואחוזות זו בזו באורח הדוק ביותר, להיותה של המערכת השנייה המשך ישיר למערכת הראשונה. אכן, אין ראיות ישירות נגד העורר אלא ראיות נסיבתיות בלבד. ואולם נזכור נא, אל נשכח, כי ראיות נסיבתיות נעלות הן בהיבט מסויים על ראיות ישירות; שֶעֵד יכול שישקר בעוד אשר ראיות נסיבתיות אינן משקרות. הראיות הנסיבתיות שעורך-דין כרמל הציג לפניי ברוב כשרון נושאות עימהן מטען כבד של שכנוע - לכאורה, כמובן, בשלב זה של ההליכים - כדי היותן ראיות לכאורה להוכחת האשמה.
משקבעתי כי יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, נחתם גורלה של חלופת המעצר - למעשה אם לא להלכה. מוקשים נגד אדם - אלה מוקשים שהערר קנה והתעתד להוסיף ולקנות, לכאורה - לא נועדו אלא למטרה רעה, בין בידי העורר בין בידי מי שאמורים היו לרכוש את המוקשים, ואולי אף רכשו אותם מידיו. מי שקונה מוקשים נגד אדם, מוכיח עצמו כאדם נעדר מצפון ולב. אדם מסוכן הוא, מסוכן הוא עד מאוד לבריות. אדם כעורר אין צורך שיעמדו לחובתו הרשעות קודמות. די בעבירה המיוחסת לו כדי שבית-משפט יורה על מעצרו עד תום ההליכים, וכך אמנם אורה.
הערר נדחה.
היום, כ"ה בתשרי התשס"א (24.10.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00075570. G01