בש"פ 7559/06 מדינת ישראל נ. סאמר זייד

בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335 ו-333 לחוק; חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק.

2.העובדות המתוארות בכתב האישום הן כדלקמן: המשיב הינו בן זוגה של מילה קוסטייק (להלן: מילה ), והוא מתגורר עימה בדירתה. ולדימיר מרטראסין (להלן: המתלונן ) הוא בן זוגה לשעבר של מילה. ביום 11.12.05, בשעה 18:30 לערך, נודע למשיב כי מילה והמתלונן נדברו להיפגש מחוץ לדירתה. בתגובה, אמר המשיב למילה כי הוא הולך לדבר עם המתלונן ויצא מן הדירה. המשיב ראה את המתלונן יושב ברכבו מחוץ לדירה, ניגש אליו וניקב את ארבעת צמיגי רכבו בסכין שהחזיק בידו. לאחר מכן, הכה המשיב את המתלונן בפניו באמצעות אגרופיו ומשך אותו אל מחוץ לרכב. השניים החלו להיאבק, ואז היכה המשיב את המתלונן במכת אגרוף נוספת והפילו ארצה. כאשר המתלונן התרומם, חתך אותו המשיב בצווארו בכוונה להרגו. לאחר מכן נמלט המשיב מן המקום, וזאת לאחר שאמר למילה ולחברות שהיו עמה, כי הרג את המתלונן. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למתלונן חתך ארוך בצוואר, חתך באוזן ודימום רב, והוא נזקק לטיפולים רפואיים שונים.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר עיכובים שונים שאירעו בדיון בבקשה, בין היתר בשל דחיות שונות שהתבקשו על-ידי בא-כוח המשיב בניסיון להגיע להסדר טיעון עם המבקשת ובשל בקשתו כי יוכן תסקיר מעצר לגבי מרשו, נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא י' כהן) לבקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי בחינת חומרת מעשי המשיב, עברו הפלילי והמידע העולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו, מלמדים כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר. בית המשפט הדגיש כי העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות ביותר, כי הינו בעל עבר פלילי מכביד וכי אין ליתן בו אמון, וקבע כי באיזון שבין מידת הפגיעה בחירותו של המשיב אל מול תקינות ההליך הפלילי ושלום הציבור, נוטה הכף במקרה דנן באופן ברור לטובת האינטרס הציבורי. מכאן, קבע בית המשפט, כי יש צורך במעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. יצוין, כי במסגרת הדיונים בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה נגד מרשו ולקיומן של עילות למעצרו.

4.עתה, משחלפו תשעה חודשים מאז נעצר המשיב - הם תקופת המעצר הסטטוטורית - ומשפטו טרם בא על סיומו, מבקשת המדינה כי מעצרו יוארך ב-90 ימים נוספים.

בבקשתה, כמו גם בדיון בפניי, מנמקת המדינה את הצורך בהמשך מעצרו של המשיב בעיקר במסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, כפי שעולה לטעמה לא רק מן החזקה הקבועה בחוק, אלא גם מנסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לו. לטענתה, המעשים המיוחסים למשיב מעידים על היותו אדם אלים ביותר, אימפולסיבי ומשולח רסן, ומעידים על הצורך להגן על ביטחון הציבור מפניו באמצעות הותרתו במעצר. כן מציינת המבקשת כי למשיב הרשעות קודמות מרובות בעבירות אלימות, רכוש וסמים; כי הוא ריצה כבר עונשי מאסר ממושכים, וכי הוא לא הורתע מביצוע העבירות המיוחסות לו חרף העובדה שבעת ביצוען היו תלויים ועומדים נגדו שני עונשי מאסר מותנים. בנוסף לכך, טוענת המבקשת כי לאור העובדה שהמשיב נמלט לאחר ביצוע העבירות ואותר רק כשלושה שבועות לאחר מכן, קיים חשש ממשי להימלטותו מן הדין במידה וישוחרר.

אשר להתנהלות משפטו של המשיב, מציינת המבקשת כי גם אם המשפט לא התקדם בקצב מספק, הרי שהוא מצוי כעת בשלב מתקדם וקרוב לסיום. עד כה התקיימו בתיק שלוש ישיבות הוכחות, במהלכן העידו חמישה עדי תביעה, ואילו ישיבת ההוכחות הבאה בתיק קבועה ליום 3.10.06 ובמהלכה צפויה פרשת התביעה להגיע אל סיומה.

5.בא-כוח המשיב, מנגד, הדגיש בפניי את העובדה כי המשפט לא התקדם בקצב משביע רצון, וטען כי אין לתלות את האשמה לכך בהתנהלותו של המשיב. לטענתו, התגלו סתירות מהותיות בעדויות שמסר המתלונן ולכך ישנה השלכה על מהימנות גרסתו, כאשר יש לזכור כי מלבד המתלונן לא היו עדי ראיה נוספים לאירוע. כן ציין הסנגור כי אינו סבור שניתן יהיה לסיים את המשפט במסגרת הישיבה הקרובה שקבועה בתיק, וכי להערכתו יידרשו שתי ישיבות נוספות לצורך פרשת ההגנה.

6.לאחר שעיינתי בבקשת המדינה והאזנתי לטענות הצדדים בדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. כידוע, במסגרת הדיון בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים נדרש בית המשפט לבחון את נקודת האיזון הראויה בין האינטרס של הנאשם לחירות לבין האינטרס של הציבור להגנה מפני הנאשם. חלוף הזמן מאז מעצרו של הנאשם והתמשכות ההליכים בעניינו, עשויים להסיט את נקודת האיזון הראויה לעבר שחרורו של הנאשם. מנגד, יש והסכנה הנשקפת מהנאשם, על אף התמשכות ההליכים בעניינו, מחייבת את המשך מעצרו מעבר לתשעה חודשים.

המקרה דנן עניינו בבקשה ראשונה להארכת מעצר בתום תקופת המעצר הסטטוטורית. המסוכנות הנשקפת מן המשיב רבה וברורה, והיא נלמדת מחומרת העבירות בהן הוא מואשם. לכך מצטרף עברו הפלילי של המשיב, הקושי ליתן בו אמון והחשש שמא ינסה להימלט מן הדין במידה וישוחרר. מבלי להקל ראש בפרק הזמן הארוך בו נתון המשיב במעצר, לא שוכנעתי כי פרק זמן זה הקהה את המסוכנות הנשקפת מן המשיב באופן שמאפשר שחרורו לחלופת מעצר. עוד יש להזכיר כי שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב, נוכח הערכתו כי חלופת המעצר שהוצעה תתקשה לאיין את מסוכנותו.

מעבר לכל זאת, כאמור, פרשת התביעה צפויה להסתיים בישיבת ההוכחות הבאה, וככלל, נראה כי ניתן לומר כעת שמשפטו של המשיב נמצא בשלב מתקדם. אף אם לצורך סיומו יידרש פרק זמן ארוך יותר מזה שצופה התביעה, הרי שנוכח העובדה כי סיום פרשת התביעה צפוי להיערך עוד לפני תחילת תקופת ההארכה המבוקשת, ניתן לקוות כי ניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך פרק הזמן המתבקש כעת.

7.אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 12.10.06, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 502/06, המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם ביניהם.