בש"פ 756/05 מאיר סבג נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' אהד), להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב.כנגד העורר הוגש כתב אישום בעברות של יבוא סם מסוכן, התחזות כאדם אחר, שימוש במסמך מזויף, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר והפרת הוראה חוקית. על פי כתב האישום, בתמצית, לידי העורר הגיע דרכונו של אדם אחר. העורר החליף את התמונה בדרכון בתמונתו שלו, ואת החתימה בחתימתו. בעזרת דרכון זה יצא העורר לפריס, שם קיבל לידיו תיק ובו 40,348 כדורי אקסטזי, ואיתם שב לישראל.

ג.בית המשפט המחוזי ציין את עברו הפלילי של העורר, הסמים, עבירות אלימות ואלימות רכוש, וכן את העובדה שבעת ביצוע המעשים נשואי כתב האישום, היה משוחרר בתנאים אשר הוטלו עליו בגין אישום אחר של סחיטה באיומים. נוכח עובדות אלו, ונוכח הראיות לכאורה לעבירת סמים חמורה המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לבחון חלופת מעצר או לאפשר לעורר לקבל טיפול גמילה מסמים בגדר הליכי המעצר.

ד.באת כוח העורר טענה בפנינו בהרחבה, כי יש להתחשב ברקע הקשה ממנו בא העורר, אשר דירדר אותו, לטענתה, להתמכרות לסם, ולמצב שבו עליו לשמש כלי שרת בידי גורמים עבריניים המבקשים לנצל את התמכרותו על מנת לצבור רווחים. לטענתה, מצבו של העורר מחייב ליתן לו הזדמנות לצאת ממעגל הפשע שאליו נקלע כדי לספק את התמכרותו, ולאפשר לו לשקם את עצמו ואת משפחתו. באת-כוח העורר תמכה את טענותיה בחוות דעת פסיכיאטרית אשר הוגשה בבית המשפט המחוזי, והמליצה על טיפול גמילה ממושך לעורר נוכח מצבו והמוטיבציה הגבוהה אותה הוא מגלה לכך, וכן נוכח העובדה שהעורר עבר בעבר טיפול גמילה אשר נמשך כשנה, ואשר על אף שלא הושלם, יש בו כדי ללמד, לטענתה, על מידת יכולתו ובשלותו של העורר לעבור טיפול גמילה. לטענת באת כוח העורר, קיימת חובה לבחון חלופת מעצר גם במקרים חמורים, ועל אף שככלל נאשם שטרם החל בגמילה, לא יומר מעצרו בטיפול גמילה, קיימים מקרים חריגים שבהם נעתר לכך בית המשפט, ומקרה זה ראוי שיהא בכללם. לטענתה, חלופת המעצר המוצעת במוסד גמילה סגור היא חלופה ראויה אשר תוכל להביא לשיקומו של העורר.

ה.בא כוח המדינה סמך את ידו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטען כי קיים חשש ממשי לכך שהעורר יפעל שוב ליבוא סמים לארץ, וכי קיים חשש ממשי להימלטות העורר מאימת הדין נוכח העובדה שהעבירה המיוחסת לו עתה בוצעה תוך בריחה ממעצר בית באמצעות דרכון מזויף. בנוסף נטען, כי על פי הפסיקה אין להעביר נאשם לגמילה כאשר הנאשם טרם החל בטיפול עם תחילת מעצרו, וכי בנסיבות אלה אין לבקש תסקיר מעצר, נוכח העומס המוטל על שירות המבחן וציפיות השווא העלולות להיווצר אצל העורר.

ו.עיינתי בבקשה, בטיעוני הצדדים, בחוות הדעת הפסיכיאטרית, בהרשעות הקודמות ובפסיקה שהוגשה. העורר החל בעבירותיו בגיל 13, בעיקר בפריצות ובעבירות רכוש אחרות, אך לימים גם בעבירות סמים שהגיעו עתה לכלל חוליה בשרשרת סחר חוצת גבולות וימים, וכן באיומים ותקיפה. אכן, העורר זקוק לגמילה ולשיקום, כאמור גם בחוות הדעת הפסיכיאטרית, ובגילו - 31 - טרם ננעלו שערי תקווה. אך הנסיבות הנוכחיות אינן המועד לכך. בפסיקה אמנם מצויים תקדימים לשחרור לחלופה במקרה סחר בסמים, אך ככלל בגיל צעיר בהרבה, והמקרים לשחרור לגמילה בהליכי מעצר מתמקדים בדרך כלל בהמשך הליכי גמילה המצויים בעיצומם, או למצער בראשיתם המוכחת. חוששני, כי אין זה המקרה. נסיבות העבירה - ההתחזות, הפרת תנאי שחרור ממעצר, היציאה לחו"ל והמעורבות הקשה בשרשרת סחר בסמים מסוג אקסטזי, כל אלה אינם מאפשרים לשקול חלופה במקרה דנן. אין בידי להעתר לערר.