בש"פ 7565/02 ניקולאי בן יורי מטרוס נ. מדינת ישראל

1.לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגש כתב אישום נגד שלושת העוררים. באישום הראשון יוחסו לעוררים 1 ו2- עבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ואיומים. באישום השני נטען, כי שלושת העוררים עברו עבירה של סחיטה באיומים על-פי הסיפא בסעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. עם הגשתו של כתב האישום ביקשה המשיבה, כי העוררים ייעצרו עד תום משפטם. בית המשפט נעתר לבקשה.

2.על-פי הנטען באישום השני, סחטו שלושת העוררים כספים במשך כחצי שנה, עד לסוף חודש יולי 2002, מניקולאי יזיכין (להלן - המתלונן), שהיה בעל מכון לליווי באילת. השלושה, כך על-פי כתב האישום, איימו על המתלונן כי יפגעו בגופו וברכושו. ביום 27.7.02 הגיעו השלושה למכון הליווי ודרשו כספים נוספים מן המתלונן. העורר 1 החזיק בידיו סכין. באישום השני אף נטען כי בגדרו של האירוע האחרון איימו השלושה על המתלונן, בין היתר, שישרפו את ילדיו. בשלב זה של האירוע נטל המתלונן אקדח וירה בעורר 2. באישום הראשון נטען כי במשך מספר חודשים, בתקופה בה השלושה סחטו כספים מן המתלונן, נשלחו יצאניות ממכון הליווי לעוררים 1 ו2- ואלה קיימו עימן יחסי מין ללא תשלום. באחד מימי חודש יולי 2002, איימו העוררים 1 ו2- על אדם שעבד במכון כי יפגעו בו, בשל סירובו לשלוח יצאנית אליהם. יותר מאוחר הגיעו העוררים 1 ו2- למכון הליווי ושם הם תפסו את אחת היצאניות. העורר 2 אחז בידו אקדח. לטענת המשיבה, העורר 1 ניסה לבצע מעשה סדום בכוח ביצאנית, ואילו העורר 2 אנס אותה. זה האחרון איים על היצאנית שלא תספר על מה שאירע.

3.התשתית הראייתית מורכבת, בעיקרה, מהודעותיהם של המתלונן, של היצאנית, של העובד במכון ושל אדם בשם משה סרוסי. בית המשפט המחוזי עיין בחומר הראיות וקבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה, כי קיים חשש לסיכון שלומם של המתלוננים וכי אין מקום לחלופה למעצר. העוררים טוענים, כי אין התשתית מצדיקה החזקתם במעצר וכי בכל מקרה ראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר.

4.עיינתי בחומר הראיות והשתכנעתי כי אומנם קיימות ראיות לכאורה נגד השלושה. השאלה היחידה נוגעת לעורר 3, שלא היה מעורב במעשים שפורטו באישום הראשון. אילו היה מדובר במעשה יחיד של סחיטה, אפשר שהיה צידוק לעשות שימוש בחלופה בעניינו של זה. אולם, מאחר שמדובר במעשי סחיטה שנמשכו לאורך זמן, ואשר כללו איומים אף לגבי ילדיו של המתלונן, נחה דעתי כי אין מקום לחלופה.

הערר נדחה.