בש"פ 7570/03 מרשה מרקוז נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירה של שוד בחבורה וכן בעבירת איומים. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ר' אבידע ) קבע כי נגד העורר ראיות לכאורה המבססות את המיוחס לו בכתב האישום, וכי קמה נגדו עילת מעצר בהתחשב בכך שהעבירה המיוחסת לו הינה עבירת אלימות כלפי המתלונן, אשר הוא ביחד עם אחרים, שדד את כספו. בית המשפט קיבל את טענת התביעה כי בעניינו של העורר אין להמיר את המעצר בחלופה כיוון שהעורר הורשע בעבר בעבירות אלימות, וריצה עקב כך מאסר, ואת העבירה המיוחסת לו ביצע זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסרו. לאחר החלטת המעצר פנה בא-כוחו של העורר לבית המשפט בבקשה לעיין מחדש בשאלת החלופה, והציע כי העורר ישהה בבית אחיו הנמצא בחדרה - מרחק ניכר מן המקום בו נעברה העבירה. חלופת המעצר נבדקה על-ידי שירות המבחן אשר מלכתחילה הסתייג מאפשרות החלופה בבית האח. בתסקיר משלים ולאחר שיחה עם האח שינה שירות המבחן את עמדתו. בית המשפט קמא זימן את האח, בירר את התנאים בהם יוכל האח להשגיח על העורר ובסופו של דבר החליט לדחות את החלופה כיוון שלא שוכנע שיש בה כדי להבטיח את תכלית המעצר. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

הסנגור המלומד טען כי טעתה השופטת של בית משפט קמא כאשר התרשמה כי לא יעלה בידי האח לשמש כמשגיח בחלופת המעצר. לטענתו, בהתחשב בכך שהמשפט עלול להתמשך ובכך שהנאשם הנוסף שהועמד לדין ביחד עם העורר שוחרר לחלופה, מן הראוי להיעתר לבקשת מרשו ולאפשר גם לו להשתחרר ולשהות בבית אחיו.

דין הערר להידחות. השופטת של בית המשפט קמא בדקה את החלופה, זימנה את אחיו של העורר והתרשמה כי במצבו המשפחתי לא יוכל ביתו לשמש כחלופה מתאימה. הקשר בין האחים רופף, האח לא ידע פרטים על האישום. מדובר באדם מובטל אב ל-5 ילדים אשר אין להטיל עליו את האחריות לפקח על העורר. השופטת לא פסלה את האפשרות לבחון חלופה אחרת, אם תמצא כזאת. בהתחשב בעברו הפלילי המכביד של העורר שהורשע כבר בעבירות אלימות ואיומים, צדקה השופטת של בית המשפט קמא במסקנתה כי יש להקפיד שיהיה בחלופה המוצעת כדי להבטיח מפני מסוכנותו של העורר, ואילו החלופה שהוצעה אינה מספקת לתכלית זו.

אשר על כן לא ראיתי להתערב בהחלטה.

הערר נדחה.