בש"פ 7570/06 סופיה בן יוסף נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' השופט גורפינקל), לפיה נעצרה את העוררת עד תום ההליכים.

העוררת עומדת לדין יחד עם אחר באשמת מעשה שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), וכן עבירה של קשירת קשר, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. על פי המיוחס לה בכתב האישום, היא קשרה עם אחר לשדוד את כספו של בעל מספרה (להלן: המתלונן ). העוררת קבעה תור במספרה לשעות הערב ובהמשך התקשרה אל המספרה מספר פעמים, מסרה שהיא מאחרת וביקשה מהמתלונן שימתין לה בתואנות שווא. בשעה 22:00 לערך יצאה העוררת את המספרה והמתלונן נסע גם הוא אל ביתו. כעשרים דקות מאוחר יותר התקשרה העוררת אל המתלונן וביקשה שיסייע לה בבעיות ברכב. המתלונן חזר לכיוון המספרה, ונכנס אל הרכב בו המתינה העוררת. בשלב זה הגיח ממקום מסתור הנאשם הנוסף בכתב האישום, התיישב במושב האחורי של הרכב והצמיד סכין דמוית אגרופן בעלת שני להבים לצווארו של המתלונן. הנאשם האחר הוריד את גב המושב עליו ישב המתלונן והניח את רגלו על המתלונן כדי למנוע ממנו לברוח, פנה אליו במילות גנאי ודרש את הכסף שבכספת המספרה כתנאי לשחרורו. המתלונן ניסה לפתוח את דלת המכונית, שאז עיקמה העוררת את אגודלו וקשרה את ידיו ואת רגליו באזיקונים. כל אותה עת איים הנאשם על המתלונן כשהעוררת מעודדת אותו באמרה: "כן תדקור אותו". בהמשך שרט הנאשם את המתלונן באמצעות סכין, דקר אותו בכפות ידיו ונשך את כתפו הימנית. לאחר מכן נהג הנאשם הנוסף את הרכב מהמקום כשברכב המתלונן והעוררת. כעבור זמן קצר הם הורידו את המתלונן, לאחר שהכניסו נייר טואלט לפיו כדי למנוע ממנו להזעיק עזרה, ונטלו עימם את ארנקו ובו סך של 11,800 ₪, וכן 1000$ ואת מפתחות המספרה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרה של העוררת עד תום ההליכים.

בדיון בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה. בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר שירות המבחן לפיו הרקע להידרדרות במצבה של העוררת אינו ברור, אך ההתרשמות היא כי העוררת מבינה את חומרת הסתבכותה. שירות המבחן העריך כי אם תשוחרר העוררת לחלופת מעצר בבית אמה ותהיה בהשגחת האם ובהשגחת חברתה, גב' לילך סוריאנו, לא נשקפת ממנה סכנה.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) הורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים, נוכח המסוכנות שמגלים מעשיה, ובפרט העובדה שהיא שימשה "פיתיון" למתלונן ותואנות השווא באמצעותן משכה אותו חזרה אל אזור המספרה, כמו גם היותה שותפה מלאה לביצוע העבירה – עיקום אצבעו של המתלונן, קשירת ידיו ורגליו באזיקונים ועידוד שותפה לדקור אותו - באופן שלא ניתן לתאר את חלקה באירוע כפסיבי. לפיכך הורה בית המשפט, כאמור, על מעצרה עד תום ההליכים נגדה.

3.סנגורה של העוררת טוען, כי יש לשחרר את מרשתו למעצר בית נוכח נסיבותיה האישיות – היותה אם חד הורית, צעירה כבת 23 ללא עבר פלילי, הנושאת בעול פרנסת בתה בת השנתיים והתקבלה ללימודי אדריכלות. לדבריו, החיים לא האירו פנים לעוררת והיא נאלצה לעבוד למחייתה מאז היותה נערה. אביה נפטר לפני מספר שנים ובעלה לשעבר נהג להכותה.

הסנגור מטעים כי אין נשקפת מהעוררת מסוכנות המצדיקה את הותרתה במעצר. הבסיס לטענתו זו הינו שיתוף הפעולה של העוררת עם המשטרה, העובדה שאין לה כל קשר לעולם העברייני והיא באה ממשפחה נורמטיבית ומשכילה, היא אינה שקועה בחובות או נתונה למצוקה כלשהי ולדבריו מהודעתו של הנאשם הנוסף עולה כי הוא שיזם את האירוע נשוא כתב האישום. הסנגור גורס כי המתלוננת נפלה קרבן לרצונו של המתלונן להעצים את חלקה על מנת שלא ייחשף במלוא קלונו עקב נסיונו לקיים עמה קשר אישי מחד גיסא, ולרצונו של הנאשם הנוסף לגמד את חלקו באירוע מאידך גיסא. הוא טוען כי הנאשם האחר היה הרוח החיה באירוע ונסיבותיו האישיות מלמדות כי הוא זה בו טמונה המסוכנות לציבור.

הסנגור סבור איפוא כי יש לקבל את המלצתו המקצועית של שירות המבחן לשחרר העוררת לחלופת מעצר בבית אמה ועומד על הקושי שבחשיפת העוררת לעולם העברייני הזר לה עת היא שוהה במעצר, על הפגיעה שנוצרת מעצם ניתוקה של העוררת מבתה הרכה בשנים הן לבת והן לפרנסתה של אמה שתיאלץ לטפל בילדה ובה בעת לדאוג לכל מחסורה. סיכומו של דבר סבור הסנגור כי יש לשחרר העוררת לחלופת מעצר בבית אמה.

4.בא כוח המדינה מדגיש בטיעונו את חלקה הפעיל של העוררת באירוע, שאינו מסתכם אך בהיותה "פתיון" למתלונן, וטוען לאפשרות כי העוררת היא שהביאה את הסכין אל האירוע, על פי עדותו של שותפה למעשה המתחזקת בתיק הקרוע שנמצא אצלה ותואם את גרסתו. הוא עומד על כך שמדובר בשוד אלים ומציין כי נגד העותרת תלוי ועומד תיק נוסף בגין עבירת רכוש (גניבת מכשיר טלפון נייד) וכי האירועים כולם מלמדים על אסקלציה בהתנהגותה.

5.מדובר בכתב אישום חמור ואת חלקה הלכאורי של העוררת בו יקשה להגדיר כפאסיבי או כמינורי. יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין באתי לכלל דעה כי יש לקבל הערר ולהורות על שחרורה של העוררת לחלופת המעצר, כפי שהוצעה על ידי שירות המבחן.

מדובר בצעירה שגם אם אינה נתונה במצוקה כלכלית, נתונה ככל הנראה במצוקה כלשהי בשל מכלול נסיבות חייה, ובפרט פטירתו של אביה, עליית נישואיה על שרטון כך שנותרה מטופלת בילדה קטנה אותה עליה לפרנס תוך שהיא מנסה ככל הנראה במקביל לרכוש השכלה. זוהי לה לעוררת ההסתבכות הראשונה בפלילים ויש לקוות כי את שחוותה מאז מעצרה תשים לנגד עיניה כתמרור אזהרה לבאות. על אלה יש להוסיף את הנזק שסביר כי נגרם לבתה הפעוטה של העוררת בהיעדר אמה כאשר לא מן הנמנע הוא כי משפטה של העוררת יארך זמן, שאז הניתוק בין השתיים עשוי להיות משמעותי לקטינה.

התרשמותי היא כי המעורבות הנטענת באירוע האלים שמגולל כתב האישום היא במידה רבה תוצר החיבור בין מצבה של העוררת לבין ההיכרות עם הנאשם הנוסף בכתב האישום. גם אם כאמור איני מקלה ראש בחומרת המעשים, עדיין סבורני כי ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן ולהשיג את מטרות המעצר על דרך של השמתה במעצר בית בבית אמה ובפיקוח אמה וחברתה של העוררת, בין היתר בשים לב להתרשמות שירות המבחן כי העוררת מודעת לחומרת הסתבכותה ולכך שהאם וגב' סוריאנו מודעות לאחריות המוטלת עליהן כמשגיחות על העוררת. יש לקוות כי העוררת תבין כי ניתנה בידיה האפשרות לשהות מחוץ אל כתלי הכלא ובחיק משפחתה במהלך המשפט ובפרט עתה כשאנו ערב ראש השנה.

לפיכך אני מורה על שחרורה של העוררת ממעצר בכפיפות לתנאים הבאים:

א.

העוררת תשהה במעצר בית מלא, 24 שעות ביממה, בבית אמה. הפיקוח על העוררת יהיה מלא: האם תשגיח על העוררת מדי יום עד השעה 14:00 ולאחר מכן, עם צאת האם לעבודתה, תשגיח על העוררת חברתה, גב' לילך סוריאנו, עד לחזרתה של האם מעבודה.

ב.

יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד העוררת, במידה שטרם הוצא.

ג.

הפקדת דרכון.

ד.

ערבות צד ג' של האם ושל גב' לילך סוריאנו בסך 15,000 ₪ כל אחת.

ה.

ערבות עצמית של העוררת בסך 30,000 ₪.

ו.

פיקדון כספי במזומן בסך 15,000 ₪.

ז.

העוררת תצא למשפטה בליווי אמה או גב' סוריאנו.

הערבויות יופקדו בבית המשפט המחוזי בתל אביב או בבית המשפט העליון.

בסופם של דברים אציין, כי ערה אני לכך שייתכן שאין בחלופה עליה הוריתי כדי לאיין לחלוטין את מסוכנותה של העוררת. יחד עם זאת, אני סבורה כי תנאי השחרור הם כאלה שיש בהם פיקוח ובקרה יעילים בשים לב לנסיבות העניין וכאשר משווים אנו לנגד עינינו את מצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, ובעיקר יש לקוות כי בתה הקטנה הזקוקה לאמה תהווה גורם מרתיע דיו עבורה לעתיד.

בכפיפות לכל אלה, הערר מתקבל.