פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7578/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עורר:
שוויקי תחסין
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: כ"ה בתשרי התשס"א (24.10.2000)
בשם
העורר: עו"ד אסעד מזאוי
בשם
המשיבה: עו"ד אורי כרמל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר שבע
מיום
17.10.2000 בב"ש 2163/00 שניתן
על-ידי
כבוד השופטת ש' דברת
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום (לתעבורה) בבאר-שבע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה כהגדרתה בסעיף 304 לחוק העונשין (תשל"ז1977- (חוק העונשין) וסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א1961- (פקודת התעבורה).
נסיבות האירוע המתוארות בכתב-האישום הן אלו שיום אחד, בחודש מאי לשנת 2000, נהג העורר באוטובוס בעיר ערד. בהגיע האוטובוס לצומת מסויים הפנה העורר את האוטובוס ימינה, וביציאה מן הצומת פגע בהולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חצייה. הפגיעה בהולכת הרגל גרמה למותה.
מייד בסמוך לאחר התאונה נפסל העורר מהחזיק ברישיון נהיגה, ועם הגשת כתב-האישום ביקשה התביעה כי בית-המשפט יוסיף ויפסול את העורר מהחזיק ברישיון נהיגה עד סיום ההליכים במשפטו.
בית-משפט השלום דן בבקשת התביעה, אך סירב להיעתר לה. על החלטה זו הגישה המדינה ערר. בבית-המשפט המחוזי נתהפכה הקערה על פיה, ובית-המשפט קבע - בהחלטה מפורטת ומדוקדקת - כי ראוי הוא, העורר, שייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים.
על החלטה זו האחרונה הערר שלפניי.
ניתנת האמת להיאמר, שאין לי להוסיף הרבה על דבריה של כב' השופטת שרה דברת אשר ישבה לדין בבית-המשפט המחוזי והחליטה לפסול את העורר מהחזיק ברשיון נהיגה עד לסיום ההליכים נגדו. נתגלעו חילוקי דעות בשאלה אם חצתה המנוחה את הכביש - במעבר החציה - מימין לשמאל, לאמור, מן הצד הקרוב לסיבוב האוטובוס, או אם חצתה את הכביש משמאל לימין. בין כך ובין כך, הראיות מצביעות - לכאורה - כי בעת שהאוטובוס פגע בה היתה המנוחה בחציית הכביש. ככל הנראה, הסב העורר את ראשו לשמאל הדרך לראות אם בא רכב בכביש משמאל לו, אך תחת אשר יעצור את האוטובוס לחלוטין, או לחלופין, יזחיל אותו בזחילת צב כל עוד ראשו מוטה לשמאל, המשיך העורר להסיע את האוטובוס בדרכו אל מעבר החצייה עד שפגע במנוחה.
בא-כוח העורר עורך-דין מזאוי - אשר עשה כמיטבו לטעון לטובת שולחו - מודה, הלכה למעשה, כי מרשו חייב עצמו במעשה רשלנות, אך טוען הוא כי רשלנות זו היתה רשלנות קטנה-קטנטנה, רשלנות שולית. מנגד, טוען בא-כוח המדינה, כי מעשה הרשלנות שהעורר חייב עצמו בו, לא זו בלבד שלא היתה זו רשלנות שולית אלא היתה זו רשלנות (שמא נאמר פזיזות) ממשפחת עבירות ההריגה כהגדרתה בסעיף 298 לחוק העונשין.
לא אכריע, כמובן, באיזה סוג רשלנות חייב העורר את עצמו. זאת אומר, שהעורר עשה מעשה אסור או שמה אומר: חדל מחדל אסור. מעבר חצייה בכביש, ממלכתו של הולך הרגל הוא, ורכב כי יתקרב לאותה ממלכה חייב הוא לעצור עד אם יעבור הולך הרגל בשלום את דרכו מעברו האחד של הכביש של עברו האחר. נהג רכב הפוגע בהולך רגל בהלכו במעבר חצייה, מחייב עצמו, לכאורה, במעשה רשלנות או במעשה רשלנות חמור. וכך, רכב הפוגע בהולך רגל המצוי במעבר חצייה, ניתן להעלות על הנוהג בו כי עשה, לכאורה, מעשה רשלנות; הדבר כמו מדבר בעדו, שבעל הרכב פלש עם ריכבו למקום שאסור היה לו לבוא בו בלא היתר; ומשפגע בהולך הרגל, חייב עצמו, לכאורה, במעשה רשלנות. אכן, אפשר שבמקרה פלוני, יזנק הולך רגל לפתע מאי-שם אל מעבר חצייה, בנסיבות שבהן לא יכול היה הנוהג ברכב לצפות כי הולך רגל יעשה את אשר עשה. במקרה זה, כך ניתן לטעון, לא יהא הנהג חייב במעשה רשלנות. ואולם, אם כך במקרים אחרים, לא כן בענייננו שלנו, שעל פי הראיות הלכה המנוחה על מעבר חצייה שעה ששוחחה בפלאפון. על עובדה זו סומך בא-כוח העורר, ולטענתו חייבה עצמה המנוחה באשם תורם. אולם גם אם אמרנו כן, אין בכך בכדי לפטור את העורר מאשמו שלו. יתר-על-כן: אם אמנם כך היה, נתקשה להחיל על המנוחה את הילכת הזינוק.
לעורר הרשעות קודמות רבות בתעבורה, ומתוך 39 הרשעות קודמות 13 עבירות נעברו החל בתחילת שנת 1999. לא פחות חשוב מכך הוא, שהעורר הורשע בעבירות המסכנות חיי אדם; בהן, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עקיפה בצומת, נהיגה באור אדום, ועוד. המשקל המצטבר של המעשה עליו עומד העורר לדין בצירוף להרשעותיו הקודמות, יש בו כדי להצדיק את החלטת בית-המשפט המחוזי. אכן, העורר ייפגע בפרנסתו, אך הצורך בהגנה על שלום הציבור רב הוא מן הפגיעה בעורר.
הערר נדחה.
היום, כ"ה בתשרי התשס"א (24.10.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00075780. G01