בש"פ 758-24 בש"פ 758-24

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט שמואל מלמד) מיום 21.1.2024, במסגרתה דחה את בקשתו של בא-כוח העורר, כי המשיבה תבצע השלמה לחקירה, במהלכה תחפש ותתפוס אצל אחד העדים בפרשה (אבי המתלוננת. להלן: העד) קבצי מדיה דיגיטלית (בעיקר סרטונים. להלן: הקבצים), שעותקים מהם נמסרו לידי הרשות החוקרת על ידי העד ביוזמתו.

לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. העד מסר את הקבצים מרצונו לרשות החוקרת, והאחרונה הסתפקה בכך ולא ביצעה חקירה אצל העד ביחס לאפשרות שמצויים במדיה הדיגיטלית שברשותו חומרים המאפשרים להפיק קבצים באיכות טובה יותר או הכוללים מידע נוסף ביחס למקור הקבצים. העד מסר כי הקבצים בהם מדובר התקבלו על ידו מצדדים שלישיים, ובמצב דברים זה ההחלטה האם לחקור כיצד הגיעו הקבצים לרשותו והאם מצויים בידו בכל זאת עותקים טובים יותר שלהם, או מידע נוסף לגביהם, היא חלק מהעניינים המסורים לשיקול דעתה של הרשות החוקרת. במקרה דנן, ניתן אמון בטענת העד כי הקבצים הועברו אליו מצדדים שלישיים, ונעשה ניסיון לגלות את מקור הקבצים באמצעות חקירות אצל צדדים שלישיים, אשר העלה את התוצאות שהעלה. בנסיבות אלה, בקשתו של העורר היא כי בית משפט זה יתערב, במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בשיקול הדעת של הרשות החוקרת בדבר היקף החקירות שעליה לבצע. כידוע, לא לשם כך נועדה הסמכות לפי הסעיף (וראו בש"פ 4533/17 מדינת ישראל נ' זאודי פסקה 15 (14.6.2017) והאסמכתאות הנזכרות שם).

לאור האמור, דין הערר להידחות. למען הסר ספק, אבהיר כי אינני מביע כל עמדה ביחס למשמעויות שיש להחלטות הרשות החוקרת בעניין זה במסגרת ההליך הפלילי העיקרי בעניינו של העורר.