בש"פ 7598/97 מדינת ישראל נ. דוד בן דוד

1.זוהי בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-. המשיבים, נגדם הוגש כתב אישום על עבירות של שוד מזוין, נשיאת נשק שלא כדין ופציעה בנסיבות מחמירות, נעצרו עד תום ההליכים ביוני 1996.

ב1.7.97- הוארך מעצרם בשלושה חודשים על-ידי בית משפט זה, שהאריכו שנית בשלושה חודשים ב29.9.97-.

מאז אותו מועד התקיימו 12 ישיבות בנוסף לעשרות ישיבות שהתקיימו קודם לכן.

2.פרשת ההגנה הסתיימה וה16.1.98- נקבע כמועד לשמיעת סיכומים בעל-פה של הצדדים. יש להניח שפסק הדין יינתן סמוך לאחר מכן. לטענת הסנגוריות המלומדות התמשך המשפט יתר על המידה שלא באשמת ההגנה ואין המשיבים צריכים לשלם את המחיר על כך, במיוחד לאור החוק החדש שקיצר את תקופת המעצר שאחריה יש לפנות לבית משפט זה, משנה לתשעה חודשים.

3.קשה לי להבין כיצד משפט זה מתנהל במשך עשרות ישיבות. אין לי ספק כי אילו עשו שני הצדדים מאמץ אמיתי וכן שהמשפט יתנהל במהירות וביעילות, היה הוא מתנהל כך. גם בית המשפט גילה ככל הנראה אורך רוח רב ביחסו כלפי מי שנראה לו כגורם לדחיות מיותרות ולסחבת בלתי ראויה, כפי שמשתקף בכמה מהחלטותיו. שרביט הניצוח על מהלך המשפט הוא בידי השופט וראוי שישתמש בו כדי לא לאפשר לצדדים לכוון את המשפט לנוחיותם ולגחמותיהם.

4.המעשים המיוחסים למשיבים חמורים וברוטאליים ומעידים על זלזול בחיי אדם וברכושו ועל מסוכנות רבה מצד מבצעי מעשים כאלה, לציבור וליחידיו. העבירות מעמידות נגדם חזקת מסוכנות (ס' 21(א)(1)(ג)(4), שלא נסתרה; מסוכנותם ברורה בעליל הן ממעשיהם והן מהרשעותיהם הקודמות התלויות מאחוריהם כקופה של שרצים. כנגד המשיבים 3-1 תלויים מאסרים על-תנאי והמשיב 2 היה אסיר ברשיון בעת ביצוע העבירות.

5.כפי שתואר באופן מפורט בהחלטתו הראשונה של בית המשפט שהורה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, ובשתי ההחלטות שניתנו לאחר מכן, תועד השוד בזמן אמת על ידי מצלמת וידאו שהיתה מוצבת בחנות הנשדדת והגנת המשיבים היא, שלא הם ביצעו את השוד. בית המשפט השומע את המשפט יכריע בשאלה זו. בשלב זה די בכך שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגדם ולא נטען על-ידי הסנגוריות המלומדות כי אלה כורסמו על ידי חומר הראיות במשפט.

6.כמצוות החוק, שקלתי חלופת מעצר. אולם הגעתי לכלל מסקנה ששום חלופה לא תשיג את תכלית המעצר. אין לתת אמון במשיבים שיצייתו לחוק ולמגבלות אילו הוטלו כאלה, ואיך להבטיח את הציבור מפניהם אם ישוחררו ממעצר.

7.לאור חומרתם הרבה של המעשים, מסוכנותם של המשיבים, שחזקת המסוכנות שלא נסתרה עומדת נגדם, עברם הפלילי העשיר והסיכוי הקרוב לוודאי שמשפטם עומד בפני סיום, נענית אני לבקשה ומאריכה את מעצרם בשלושה חודשים החל מיום 3.1.98, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם.

בעשותי כן, נותנת אני את הדעת על כך שלאחר חלוף שנה מיום המעצר (כיום תשעה חודשים), הכלל הוא כי יש לשחרר את העצור אם לא נסתיים משפטו, והחריג הוא שיש לעצרו.

אני סבורה שבמקרה שלפנינו מתקיים החריג.