בש"פ 76/10 שמעון ביטון נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט מקובר) מיום 4.1.10 לפיה דחה ערר העוררים על החלטת בית משפט

השלום להאריך מעצרם עד ליום 6.1.10.

ענייננו במעצר ימים. העוררים נעצרו במוצאי שבת 2.1.10 בשעה 23:00. העוררים הובאו למחרת ל בית משפט

השלום שהאריך את מעצרם עד ליום 6.1.10

(כבוד השופט ארניה). על כך הגישו העוררים ערר ל בית המשפט המחוזי ועררם נדחה. לא נתקררה דעתם של העוררים והגישו ערר ל בית משפט זה.

אומר בקצרה כי ענייננו נופל לגדרו של סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ). עיינתי בחומר שבפני ושעמד בפני הערכאות הקודמות, ונחה דעתי כי קיים חשד סביר לגבי שני העוררים. המדובר בפרשה של גניבת רכוש מבתי עסק, גניבה מתוחכמת ומתוכננת לכאורה, ואציין כי בכתב אישום שהוגש ביום 3.1.10 כנגד שניים אחרים המעורבים בפרשה, עולה כי אף הושכר מחסן מראש כדי לקלוט את הסחורה הגנובה.

בהתחשב בזמן הקצר שחלף מאז מעצרם של העוררים, לא עלה בידי המשטרה לבצע פעולות חקירה שונות כפי שפורט בדו"חות מ/1 ו-מ/2, ויש לאפשר למשטרה להשלים חלק מפעולות החקירה בעוד העוררים במעצר.

לא מצאתי ממש בטענות כי בחקירתם במשטרה לא הוטח בפני העוררים חלקם בפרשה או על כך שטרם נבדק האליבי שהציגו. הדברים קשורים לחשד המיוחס לעוררים לגבי חלקם בפרשה.

בשולי הדברים, ולמרות שקבעתי ברישא כי בשלב זה יש בחומר החקירה כדי להקים את רף החשד הסביר כנדרש בסעיף 13 לחוק, אפנה תשומת לב בתי המשפט בהמשך הדרך, וכן תשומת לב החוקרים,

שמא יש להבחין בין עורר 1 לבין עורר 2, ולא אכנס בשלב זה לפירוט.

חזקה על המשטרה כי תבחן את האפשרות לשחרר את העורר 1 או לקצר את מעצרו, בהתאם להתפתחויות בחקירה, כולל לאחר פעולות שיבוצעו עוד במהלך היום.

בכפוף להערה הזו, אני דוחה את הערר.