בש"פ 7606/09 ואיל אלמחתסב נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת בקשה לעיון חוזר אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את החלטת בית משפט השלום להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. העורר מבקש לשחררו לקהילה טיפולית.

2.

כתב האישום שהוגש כנגד העורר מייחס לו פציעה בנסיבות מחמירות, איומים, הפרה של תנאי השחרור שלו למעצר בית וגמילה כפי שנקבעו בת"פ 1001/09 (תיק בו מואשם העורר בעבירות רכוש) ועוד. בכתב האישום נטען כי ביום שישי ה-12.6.2009, בו היה אמור להיות במעצר בית מלא, העורר שהה מחוץ לביתו ודקר אדם בסכין יפנית. נטען גם כי למחרת, כאשר פגש במתלונן ובאביו ברחוב, איים עליהם. העבירות שיוחסו לעורר בגין האירוע נשוא האישום הן הפרת הוראה חוקית, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין ואיומים. המדינה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשתה ציינה המדינה כי העורר ביצע את המיוחס לו שעה שמתנהל נגדו תיק עבירות הרכוש וכן תיק נוסף בגין עבירת סחר בסמים (ת"פ 10206/08).

3.

בית משפט השלום (כב' השופטת ר' שלו-גרטל) קבע בהחלטתו מיום 19.7.2009 כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן בתסקיר המעצר, במסגרתו הציע השירות לאפשר לעורר המשך טיפול גמילה ופיקוח מעצר. בית המשפט קבע כי חומר החקירה מבסס את עילת המסוכנות וכי לעורר "עבר פלילי מכביד, בין השאר בעבירות התחזות כאדם אחר, רכוש ואלימות, לרבות שוד בגינו ריצה 7 שנים מאסר". נקבע כי הרישום הפלילי וכן עבירות האלימות המיוחסות לעורר מלמדים על תעוזה ומסוכנות:

"קשה לתת אמון באדם המפר תנאי שיחרור, ומפר אף את החוק בצורה אלימה, וכשבעברו גם הרשעה בעבירה של התחזות כאחר... לא יהא זה נכון בנסיבותיו של נאשם זה, על עברו הפלילי ומכלול התיקים התלויים ועומדים נגדו, לכבול את ידיו של השופט הדן בתיק העיקרי, לאפיק שיקומי טיפולי, כפי שמציע שירות המבחן בשלב המוקדם הזה".

4.

העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, בה ביקש לאפשר לו לצאת ממעצרו לצורך ראיון בקהילה הטיפולית "אלפטאם". ביום 16.8.2009, במהלך פגרת בתי המשפט, הורה השופט ח' לי-רן על קבלת תסקיר משלים. בתסקיר זה הומלץ על יציאתו של העורר לראיון בקהילה הטיפולית. ביום 7.9.2009 דחה בית משפט השלום (כב' השופטת ר' שלו-גרטל) את בקשת העורר לעיון חוזר בקבעו כי לא חל שינוי נסיבות בזמן שחלף מאז ההלטה הקודמת, והנימוקים שבבסיס המעצר עד תום ההליכים עומדים בעינם.

5.

ביום 16.9.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' סגל) ערר על שתי ההחלטות האמורות של כב' השופטת ר' שלו-גרטל. בהחלטתו נקבע:

"לעורר ניתנו הזדמנויות, אך הוא בחר, מטעמיו, להחמיצן. בנסיבות אלו, אין לו אלא להלין על עצמו. למעלה מן הצורך אציין, כי ככל שאכן יחפוץ בכך העורר, יוכל הוא לפנות להליך של גמילה, הן באופן עצמאי – אם יזוכה בדינו, והן באופן אחר – אם חלילה יורשע בדינו ויבקש זאת בשלב פרשת גזר הדין ובית המשפט אכן יתרשם כי למרות ניסיונות העבר הכושלים, רציני הוא בכוונותיו אלו".

6.

בערר שלפני מבקש העורר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולאפשר לו לצאת לראיון חד-יומי וחד פעמי בקהילה הטיפולית. לטענת העורר, הוא החל כבר בהליך שיקומי ועבר בו כברת דרך ארוכה בטרם נעצר. העורר ציין כי שוחח כבר עם המטפל הראשי בקהילה הטיפולית "אלפטאם" וזה הסכים לקבלו לקהילה בכפוף לראיון ולבדיקות רפואיות. הראיון אליו העורר מבקש לצאת יאפשר לו, לטענתו, לשריין מקום בקהילה. במידה ויתקבל לקהילה, יבקש העורר הגשת תסקיר משלים שיבחן את יציאתו לחלופת מעצר. לפיכך, מבקש העורר לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולאפשר לו לצאת לראיון ולבדיקות רפואיות בקהילה הטיפולית.

7.

השאלה הטעונה הכרעה אינה טכנית – האם לאפשר יציאה לראיון. מדובר בשאלה מהותית – האם, בהנחה שהעורר יתקבל לקהילה הטיפולית, יש מקום לשחררו לחלופה כזו. אם אין מקום לשחררו במידה שתהא המלצה טיפולית, אין מקום לשלוח אותו לבדיקה, דבר שעלול לטעת בו תקוות שווא. כמו תשובת הערכאות שקדמו לי, סבורה אני שאין מקום לשחרר את העורר לחלופה טיפולית. הסניגור טען בפני כי מעולם לא הסכים שיש ראיות לכאורה לעניין הפרת תנאי השחרור. מוכנה אני לצאת מן ההנחה שלא הייתה הסכמה כזו, ואולם, עבירת האלימות בוצעה לכאורה בעוד העורר משוחרר בערובה. לעורר עבר פלילי מכביד ואני מסכימה עם מסקנת הערכאות הקודמות כי אין הצדקה לשחררו לטיפול בשלב זה. ממילא אין טעם, כאמור, שתאושר יציאתו לראיון.

בבחינת למעלה מן הצורך – איני סבורה כי כוונת הקהילה הטיפולית לקלוט את העורר היא נסיבה חדשה המצדיקה בקשה לעיון חוזר. אפשרות זו עלתה עוד קודם ההחלטה הקודמת בעניין מעצר עד תום ההליכים.

8.

הערר נדחה.