בש"פ 7610/08 איציק כהן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' שהם ) בתיק ב"ש 91412/08 מיום 25.8.2008, לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר, הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה של שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 22.6.2008 נכנס העורר, בצוותא עם אחר, לחנות תכשיטים בבני ברק ובקשו לרכוש טבעת נישואין. השניים עזבו את החנות מבלי שרכשו דבר. ביום 25.6.2008 נכנסו העורר וחברו לחנות כאשר הם חובשים קסדות אופנוע ועוטים כפפות. העורר הכניס מאות תכשיטים שהיו בחנות לתוך תיק יד גדול שנשא עמו, בעוד חברו מכוון אקדח לעבר עובדות החנות. כאשר השניים נמלטו מהמקום, נתפס העורר על ידי עוברי אורח בעוד חברו נמלט מהמקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בדיון בפני בית המשפט ביום 21.7.2008 (כבוד השופטת י' אמסטרדם ) הסכימו הצדדים כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט דחה את החלטתו לעניין חלופת מעצר אפשרית עד לאחר קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן בעניינו של העורר.

ביום 25.8.2008 קבע בית המשפט (כבוד השופט א' שהם ) שעל אף המלצת תסקיר שירות המבחן שישוחרר למעצר בית, לאור עברו הפלילי וטיב מעשהו, מידת המסוכנות הנשקפת מן העורר היא גבוהה. משכך, קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת העורר, טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את המלצת תסקיר שירות המבחן לנוער לשחררו למעצר בית. לטענתו, היה על בית המשפט המחוזי לאפשר את שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת, זאת על רקע נסיבותיו האישיות הכוללות התעללות מינית קשה וממושכת בהיותו קטין; היותו סובל ממחלת האפילפסיה; ולאור תסקיר שירות המבחן אשר ציין את המצוקה בה שרוי העורר מאז שנעצר. עוד טוען העורר כי יש לייחס משקל מועט לעברו הפלילי המורכב מעבירה בודדת, חמורה פחות, בה נדון להתחייבות וקנס אך בהמלצת שירות המבחן לנוער לא הורשע.

מנגד, טוענת המשיבה כי אין בחלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, לאור המעשה החמור בו הוא מואשם. לדידה, ביצוע העבירה נשוא כתב האישום, מספר חודשים לאחר שנידון בגין עבירת רכוש אחרת, מעיד על כך שלא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר על ידי השגחתן של אמו ואחותו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.

בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך הגיע למסקנה שאין בחלופה כזו בכדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מצדו, וזאת בניגוד להמלצתו של שירות המבחן. יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (רע"פ 843/07 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא

פורסם 25.2.2007)). על בית המשפט,

בבואו להחליט האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר, לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות עברו הפלילי. במקרה זה, עמד בית המשפט המחוזי על כך שמדובר בהסתבכותו השנייה של העורר בעבירות רכוש, כאשר גם בפעם הקודמת הוא הודיע כי למד את לקחו והצהיר על כוונתו לחזור למוטב. באותה הזדמנות גם אמו, המוצעת כמפקחת עליו, התחייבה להקפיד כי בנה לא יסתבך בביצוע עבירות פליליות נוספות. על כן, בנסיבות המקרה שבפניי, לא סברתי כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן.

סוף דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר על כן, הערר נדחה.