בש"פ 7611/06 מרדכי רווה נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות. עניינו בהחלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' מור) מיום 9.7.06 (להלן: ההחלטה) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המבקש. זאת, בשל התבטאויותיו הנטענות של השופט בדיון מיום 19.1.06 ובדיון מיום 8.9.06. המבקש טוען כי במהלך דיונים אלו ייעץ לו השופט שלא לפרוטוקול "לכתוב ספר" בהתייחסו לתשובת המבקש, וכן אמר כי העונש המגיע למבקש על אי התייצבותו למשפטו, נוסף על המשפט עצמו הינו תשע שנות מאסר. המבקש טוען כי אמירות אלו מעידות על כך שדרך הענישה ורף הענישה כבר נקבע עוד לפני שנשמעו כל הטענות ולפני שנגזר הדין. לטענת המבקש, לא נאמר לו במעמד מתן ההחלטה כי עומדים לרשותו חמישה ימים בלבד לערער עליה, ומאחר ואינו מיוצג לא ידע מהו המועד האחרון להגשת הערעור. המבקש טוען לגופו של הליך כי בשל הרושם שנוצר אצל השופט על לא עוול בכפו של המבקש, אפשר השופט לארבעה עדי תביעה שעדותם עלולה להיות מכריעה להעיד בהיעדרו של המבקש תוך שלילת זכותו לחקור את העדים חקירה נגדית. לבסוף טוען המבקש כי על-פי הפסיקה, משעה שגיבש השופט את דעתו שהתבטאה באמירותיו לפני תום ההליכים יש להעביר את הדיון לשופט אחר.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה דנן מוגשת לאחר יותר מחודשים מיום ההחלטה, בעוד שהמבקש אינו מספק הסבר לאיחור אף מעבר לתקופה הרגילה של ארבעים וחמישה ימים הקצובה לערעור רגיל בדין. המשיבה טוענת בנוסף, כי סיכויי ההליך קלושים, שכן טענת הפסלות הועלתה בשלב מאוחר ולא בהזדמנות הראשונה כדין. האמירות אליהן התייחס המבקש אינן מופיעות בפרוטוקולי הדיונים, השופט טוען כי לא נאמרו כלל וגם אם נאמרו, היו אלו אמירות בבדיחות הדעת שאין לראות בהן משום גיבוש עמדה עונשית אמיתית ביחס למעשים בגינם עומד המבקש לדין. לפיכך טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להידחות. אכן, גם אם אניח כי אי ייצוגו של המבקש הקשה עליו לנהל את ההליך כנדרש ולהגיש ערעורו במועד, לא מצאתי בנימוק זה בנסיבות העניין עילה להארכת המועד כנדרש בדין. היעדר ייצוג הינו נסיבה רלוונטית בבקשות מעין אלו שלפני, אולם בוודאי שאין הוא נסיבה מכריעה. כך בייחוד שעה שאיחורו של המבקש הינו ניכר והוא עולה בהרבה על המועד הקבוע בדין להגשת ערעור פסלות בהליך פלילי. זאת ועוד: יש ליתן משקל, בין היתר, לסוג ההליך, ושעה שמדובר בערעור פסלות שופט – המטיל ספק בעצם הכשירות לשבת בדין – שומה להגישו במועד המיוחד שנקבע לכך בדין. כמו כן יש לשקול את סיכויי ההליך. סיכויים אלו אינם טובים. ערעור הפסלות מסב עצמו על הטענה כי השופט גיבש עמדה מוקדמת לעניין סוג הענישה ומידתה על-פי התבטאויותיו הנטענות. השופט דן בבקשת הפסלות לגופה ואף הכחיש אמירות אלו. עמדתו זו לעניין התשתית העובדתית יש ככלל לקבל ומוטל על הטוען נטל כבד לסתור אותה. נטל זה לא הורם. יתר הטענות הן דיוניות באופיין, ואין הן מקימות, לצרכי ההליך שלפני, עילת פסלות, לא כל שכן ערעור פסלות. אשר על כן, דין הבקשה להארכת מועד, להידחות.