בש"פ 7613/99 ארסן שלומוב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשני אישומים: האחד, עבירות אינוס ומעשה סדום, והאחר, אינוס בנסיבות מחמירות. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים, ועל-כך הערר שלפניי.

את עיקרי טיעוניו משתית בא-כוח העורר על היעדר ראיות-לכאורה, לגירסתו, למעשים המיוחסים לעורר בכתב-האישום. המדובר הוא, כאמור, בשני מעשי-אינוס אשר בוצעו, כנטען בכתב-האישום, בשתי נערות צעירות ובהפרש של עשרה ימים, ובא-כוח העורר מעלה טיעונים שונים בנוגע לכל אחד מאותם שני אישומים.

אשר לאישום הראשון: על-פי טיעונה של המתלוננת, בוצע מעשה האינוס באלימות, ואולם בדיקה שנערכה בגופה לא גילתה כל סימנים למעשי אלימות. טוען בא-כוח העורר ואומר, כי מכאן ראיה שהאינוס לא היה ולא נברא. טענה זו אין בה ולא כלום. לא זו בלבד שבדיקת המתלוננת נעשתה כחמישה עשר יום לאחר ביצוע המעשה - זמן די והותר כדי שסימני אלימות ייעלמו - אלא שקריאת כתב-האישום מעלה שהאינוס בוצע אמנם באלימות, ואולם לא היתה זו אלימות אשר מטיבעה משאירה סימנים בגופו של הקורבן.

מוסיף וטוען בא-כוח העורר, כי בשיחת עימות שהיתה בין העורר לבין המתלוננת, אמרה זו כי מגע האישות שהיה בין השניים היה בהסכמה. נכון שכך קוראים אנו בתמליל השיחה (בתרגום מרוסית לעברית), אלא שקריאת הדברים בהקשרם מלמדת כי אותה הסכמה באה לאחר איומיו של העורר, איומים שהמתלוננת מדברת בהם במפורש והנזכרים אף בכתב האישום.

אשר לאישום השני: המומחה לרפואה משפטית חיווה את דעתו ביום 26.8.99, כי מצא קרעים בקרום הבתולין של המתלוננת השניה - קרעים המתאימים למגע אישות - וכי קרעים אלה נגרמו ארבעה עד שישה ימים קודם ליום חוות-הדעת. חוות-דעת זו עולה בקנה אחד עם תלונתה של אותה מתלוננת על כי נאנסה ביום 22.8.99, דהיינו, ארבעה ימים לפני יום חוות-הדעת. אותה מתלוננת אף הוסיפה ואמרה כי עובר למעשה האינוס היתה בתולה, ובה-בעת אמרה כי כשנה וחצי לפני האירוע היתה במגע אישות עם פלוני. בא-כוח העורר מצביע על סתירות אלו בראיות, ולטענתו יש באותן סתירות כדי להשמיט את הקרקע מתחת לראיות התביעה. דעתי שונה. אכן, שאלת אותו מגע אישות שהיה למתלוננת שנה וחצי לפני האירוע טעונה בירור, ויש להניח כי תתברר במהלך המשפט. ואולם לטעמי אין בה כדי לכרסם בתשתית גירסתה של התביעה. יש להבדיל בין פגיעה בתשתית לבין השמטת תשתית, ולדעתי גם אם יש פגיעה בתשתית גירסתה של התביעה אין בדברים כדי להשמיט את התשתית מכל וכל. למותר להזכיר כי המתלוננת מפרטת את מעשה האינוס, וחברותיה יש בדבריהן כדי לסייע לה (מצב נפשי קשה לאחר המעשה).

כללם של דברים: אני דוחה את טענת בא-כוח העורר להיעדרן של ראיות-לכאורה לייסוד כתב-האישום.

בא-כוח המערער מוסיף וטוען לחלופת מעצר, ואולם בשים-לב למעשי-האלימות הקשים של העורר, לא נסתרה, לדעתי, חזקת המסוכנות הנגזרת מאופיין של העבירות באשר הן. בנסיבות אלו יש וראוי להגן על החברה מפני העורר. אני דוחה איפוא את בקשת העורר כי אורה על חלופת מעצר.

סוף דבר: הערר נדחה.

היום, כ"ג בחשוון התש"ס (2.11.99).

ש ו פ ט

761399a.doc