בש"פ 7616/97 מדינת ישראל נ. מרים חסן עבדאללה

1.המשיבה הועמדה לדין באשמת רצח בכוונה תחילה ונעצרה עד תום ההליכים. ערר שהוגש על ידה לבית משפט זה נדחה. המשיבה נתונה במעצר מאז 11.4.97. בית משפט זה מתבקש להאריך את מעצרה ב90- יום החל מ1.1.98- או עד שינתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם.

2.התביעה זקוקה לדברי באת כוחה, למחצית השעה כדי לסיים את פרשת התביעה. ההגנה עומדת לזמן - לדברי ב"כ המשיבה - 14 עדים. כיום קבועות 2 ישיבות נוספות לשמיעת המשפט. האחת ל27.1.98- והשניה ל11.3.98-. ב"כ המשיבה טוען, כי בשתי ישיבות אלה בודאי לא תסתיים פרשת ההגנה ותקופת ההארכה המתבקשת לא תספיק לסיום המשפט. מכאן, שאם לא תשוחרר המשיבה, יהיה מעצרה ממושך ביותר.

3.המשיבה עומדת לדין על כך שרצחה את מי שקיים איתה מערכת יחסים רומנטית אינטימית שנפסקה לפני כשנתיים. המשיבה נישאה לאחר, אלא שהמנוח המשיך - לטענתה - להטרידה ולאיים עליה כי אם לא תעשה את מבוקשו ולא תמשיך בקשרים איתו, יגלה דבר יחסיהם האינטימיים, דבר שהיה עלול להמיט עליה אסון בהיותה אישה מוסלמית נשואה.

4.לטענתה, מתוך כורח ועקב המצב הנפשי בו הייתה נתונה נפגשה היא עם הנרצח וביום הרצח נפגשו השניים בגן ציבורי בחיפה, שם דקרה המשיבה את המנוח בצוואר, בקדמת החזה ובגב, 26 דקירות סכין שהביאו למותו. זאת עשתה לאחר שהתיזה לעיניו גז מדמיע, בו הצטיידה מראש.

על-פי כתב האישום הצטיידה המשיבה מראש גם בסכין בו נדקר המנוח, אולם לטענתה אין הדבר כך והסכין הייתה בידו והוצאה ממנה על ידה.

5.ההאשמה המיוחסת למשיבה חמורה היא מאין כמותה. הרצח בוצע באכזריות רבה כשהמשיבה דוקרת וחוזרת ודוקרת את המנוח בחלקי גוף שונים. לפי כתב האישום, לאחר הרצח, גנבה המשיבה מעל גופת המנוח פלאפון, ארנק ואיתורית על מנת לשוות למעשה חזות של שוד.

6.המעשה המתועב שקטל חיי אדם מעמיד על פי ס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, חזקת מסוכנות כנגד המשיבה. אינני מקבלת את הטענה כי המסוכנות קיימת במקרה זה רק כלפי אדם מסוים אחד, הוא הנפטר. ביצוע מעשה אכזרי כפי זה המיוחס למשיבה מעיד על מסוכנות כלפי כל אדם העומד בדרכו של מי שמסוגל לבצע מעשה אשר כזה. הוא מצביע על נתוני אופי ואישיות מובנים של מסוכנות לאחרים. חזקה זו לא נסתרה.

7.בעלה של המשיבה הוא בעל אזרחות ירדנית וקיים חשש של ממש שהמשיבה תעזוב את הארץ ותימלט מאימת הדין.

8.במצב דברים זה אין מקום להורות על חלופת מעצר ודין הבקשה להתקבל.

9.אוסיף ואעיר כי לאור משך התקופה בה נמצאת המשיבה במעצר ועל אף מספר העדים בו נקב הסניגור, נראה לי על פני הדברים כי לא דרוש זמן רב לשם סיום המשפט. הישיבות שנקבעו לא תספקנה לכך ואף שאין לי ספק בעומס הרב המוטל על בית המשפט המחוזי, מתבקש הוא לעשות מאמץ מיוחד ולקבוע מועדים נוספים על מנת שניתן יהיה לסיים את המשפט עד סוף חודש מרץ 1998.

10.הבקשה מתקבלת. מעצר המשיבה מוארך ב3- חודשים החל מ1.1.98- או עד למתן פסק-דין במשפטה, לפי המוקדם.