בש"פ 7617/01 מדינת ישראל נ. אבי חכים

המשיב עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה באשמת ניסיון לרצח, עבירות בנשק ועבירת איומים. מאז הגשת כתב האישום חלפו תשעה חודשים ומשפטו עודנו מתנהל והולך. עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד לתום בירור משפטו, ולפניי עתה בקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

מכתב האישום עולה, כי על רקע ניסיונותיו לדחוק מן השווקים את רגליו של המתלונן, שהתחרה בו במכירת דברי מאפה שונים, איים המשיב על המתלונן בהזדמנויות שונות, ובאחד המקרים תוך אחיזה בסכין ובמיכל של גז מדמיע. משאמצעים אלה לא הועילו, התקרב אל רכבו של המתלונן לאחר שזה התיישב בתא הנהג, שלף אקדח שהוחזק על ידו ללא רשיון כדין וירה לעבר המתלונן כדור אחד מטווח קצר בכוונה להמיתו. הכדור נתקע במשקוף החלון של דלת המכונית והמתלונן לא נפגע. בשלב הדיון בבקשת המדינה לעצור את המשיב לא נתעוררה מחלוקת כי לעובדות שנטענו באישום, לרבות אלו שעל יסודן הואשם בניסיון לרצח, יש ראיות לכאורה.

בבקשת המדינה נטען כי שחרורו של המשיב כרוך בסכנה כי ישוב וינסה לפגוע במתלונן. חיזוק להערכה זו שואבת המדינה מעברו הפלילי המכביד של המשיב, שאף בו יש כדי להעיד על מסוכנותו הרבה לבטחון הציבור. הסניגור מתנגד להארכת המעצר. לטענתו, המשפט איננו מתנהל בקצב מניח את הדעת; תחילתו נתעכבה עקב מחדלה של התביעה להעמיד לעיונו מבעוד מעוד את חומר הראיות, וגם האפשרות לסיים את שמיעת עדי התביעה בישיבה שנועדה לכך סוכלה עקב מחדלה של התביעה להזמין לאותה הישיבה את כל עדיה. לטענת הסניגור, אין יסוד ממשי לחשוש שהמשיב יפגע במתלונן, שכן המתלונן ובני משפחתו שתמכו בגירסתו כבר העידו במשפט.

לא שוכנעתי כי העיכוב בהעמדת חומר הראיות לעיונו של הסניגור עיכב את תחילת שמיעת הראיות במשפט. עם זאת אני מוכן לקבל כי מהלך בירורו של המשפט מתארך יתר על המידה. היקפו של האישום הוא מצומצם למדי וההתרשמות היא כי במאמץ לא גדול ניתן היה לסיים את בירורו של המשפט בתוך תקופת המעצר הסטטוטורית. ואולם בנסיבות העניין מקובלת עליי הערכתה של המדינה כי שחרורו של המשיב ממעצר עלול לסכן את שלומו של המתלונן,ואף את ביטחונו של הציבור בכללו. להערכה בדבר מסוכנותו של המשיב יש בסיס איתן במהות העבירות בהן הוא מואשם, בחומרת הנסיבות שנתלוו לביצוען ובעברו הפלילי המכביד. עם כל חוסר הנחת שיש בהארכת מעצר מעבר לתקופת המעצר הנדרשת לבירור המשפט באופן סביר, נראה לי כי בנסיבות העניין אין מנוס מן המעצר בהיותו דרוש הן לשמירת שלומו של המתלונן והן להגנה על ביטחון הציבור בכללו.

אשר על כן אני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים שמניינם מיום 11.10.01, או עד למתן פסק-דין במשפטו (ת"פ 106/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה), לפי המוקדם מבין המועדים. מן הנתונים המצויים לפניי עולה כי המשך המשפט קבוע לשני מועדים נוספים במהלך חודש אוקטובר, וחזקה על בית המשפט המחוזי כי יפעל לסיומו של המשפט בתוך תקופת המעצר המוארכת על פי החלטה זו.