בש"פ 762/09 מדינת ישראל נ. אמיר איסאקוב

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (מרכז) (כב' השופטת בוסתן) מיום 21.1.09 בה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בכפוף להפקדת סך 2,500 ₪ במזומן להבטחת התייצבותו למשפט. המדינה עוררת על החלטה זו, ומבקשת להביא למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

2.

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירה של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן עבירה בנשק לפי סעיף 144 לחוק. על פי כתב האישום, ביום 16.12.08 בצהריים נעמד המשיב מאחורי מאבטחת חמושה שישבה אותה עת על ספסל ציבורי בסמוך למתחם גני הילדים בעיר רחובות. המשיב היה מכוסה בבד בפניו, כרך זרועו סביב צווארה של המאבטחת, הצמיד סכין לצווארה, ואיים עליה שאם תזוז או תנשום ישחט אותה. המשיב דרש מהמאבטחת את נשקה, וכאשר שלחה את ידה לאקדח, הצמיד המשיב בחוזקה את הסכין לצווארה ואמר שוב "אני אשחט אותך". המאבטחת הוציאה את האקדח מהנרתיק, ואז המשיב חטף אותו מידה, משך אותו בחוזקה עד שנקרע הכבל שחיבר את האקדח לנרתיק, ונמלט מהמקום כשהאקדח בידו.

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

4.

בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי פוטנציאל ההרשעה הטמון בראיות התביעה נמוך, ולכן לא קמה עילת מעצר בעניינו של המשיב. לאור זאת הורה בית המשפט על שחרור המשיב בכפוף להפקדת הסך של 2,500 ₪ במזומן להבטחת התייצבותו לדיונים.

5.

המדינה טוענת בערר כי טעה בית המשפט כאשר סבר כי אין ראיות לכאורה המערבות את המשיב בעבירות המיוחסות לו. לדבריה, המשיב קשר עצמו להחזקת האקדח בדבריו בפני המדובב, ידע לציין פרט מוכמן, צורת הדיבור הייחודית שלו תואמת את עדותה של המתלוננת, ומעבר לכל אלה, הוא הירבה לשמור על זכות השתיקה ולא נתן הסבר מספק להצטברות הראיות המפלילות נגדו.

6.

ב"כ המשיב ציינה בהגינותה, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה, כי השאלה היחידה המחייבת הכרעה מתמקדת בזיהוי המשיב כמי שמעורב באירוע העברייני המתואר, וכי מעבר להיבט הראיות לכאורה, היא לא תעלה טיעונים לעניין עילת מעצר וחלופת מעצר.

השאלה היא, אפוא, האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינו של המשיב המספקת את תנאי הסף לצורך מעצרו עד תום ההליכים.

7.

אלה הן הראיות העיקריות העולות מתיק החקירה:

המשיב נעצר ביום 23.12.08, מספר ימים לאחר האירוע, בעקבות מידע משטרתי. האקדח המתואר בכתב האישום לא נתפס. המשיב הכחיש בחקירתו במשטרה מעורבות באירוע העברייני, ולא טען טענת אליבי. לאחר מכן, כשנשאל מספר שאלות מוקדמות, שמר על זכות השתיקה. כשנשאל בחקירה ביום 23.12.08 מה תגובתו לאפשרות שיימצאו טביעות אצבע שלו על האקדח שמר על זכות השתיקה. בהמשך החקירה, הוצג לו אקדח דומה לזה שנשדד (ללא מחסנית) ונאמר לו על דרך התחבולה כי נתפס האקדח שנשדד וכי עליו נמצאו טביעות אצבע שלו. זאת, אף שהאקדח שנשדד לא נתפס. בתגובה לאמירה זו הוא שתק. בחקירות שבאו בעקבות זאת בחר המשיב בזכות השתיקה. בהמשך לכך הוכנס מדובב לתאו של המשיב. מהשיחות עם המדובב, אשר הוקלטו ותומללו, עולה כי המשיב קושר עצמו לאקדח שנשדד, וכי המשיב סבר שטביעות האצבע שלו נמצאו על האקדח. אלה מקצת הדברים שתועדו:

בתמליל 4713 ה' (עמ' 7):

" המדובב : אם יש טביעות אצבעות, אז זה לא טוב. אבל

מה אתה מאמין להם? יש טביעות אצבעות?

המשיב : אני חושב שיש.

המדובב : יש, כן?

המשיב : כן."

בהמשך השיחה עם המדובב, מתכנן המשיב גרסאות הגנה אפשריות שמטרתן לתרץ מדוע וכיצד נמצאו טביעות אצבע שלו על האקדח.

בתמליל 4713 ז' (מתחיל בעמ' 3):

" המשיב : הם אומרים שאני חטפתי, עשיתי מה שאסור... הם אומרים יש טביעות אצבעות. אני יכול לצאת מזה... אני יכול להגיד שאני מצאתי... אליבי... אבל אני יכול להגיד שמצאתי, נגעתי בו... אני רק נגעתי בו, הבנת? נגעתי בו כמו טמבל. אני יכול להגיד שמצאתי איפה שהוא... אני בינתיים לא אמרתי כלום.

בתמליל 4713 ז' (עמ' 14-15) נרשם:

מדובב : נו, נכון שהם לא ימצאו ישר.

משיב: לא, הם מצאו את זה, מצאו. יש שם את טביעת האצבעות שלי.

מדובב : הם מצאו את זה?

משיב : כן.

מדובב : יש טביעת אצבעות?

משיב : כן... אבל מישהו היה כשאני לקחתי. מישהו ראה שאני לקחתי... כן, כן. כמה שנים – את זה אני לא יודע".

יש לציין כי היו שני עדי ראייה לאירוע פרט למתלוננת, ועובדה זו מתקשרת עם האמירה של המשיב כי " מישהו היה כשאני לקחתי. מישהו ראה שאני לקחתי ". אחת מעדות הראייה מסרה כי צעקה לשודד " מה אתה עושה לה ", כך שניתן להניח כי השודד ידע שהבחינו בו.

המדובב בהודעתו מיום 24.12.08 אומר, בין היתר:

"הוא לא אמר אני לקחתי, אבל אני הרגשתי שהוא כן לקח. הוא סיפר שזה היה ליד בית, וזה בחורה וזה אקדח בלי מחסנית וסיפר לי על חניקה ועל כיסוי פנים...".

דברים אלה מתקשרים עם דברי המתלוננת ושני עדי ראייה שציינו כי פני התוקף היו מכוסים בבד. כיסוי הראש היה גם פרט מוכמן שהיה מצוי בידיעת המשיב בחקירתו הראשונה ביום 23.12.08.

עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי בתמליל המשיב לא מתאר את אירוע החטיפה מהמאבטחת, אלא מתרכז בטביעות האצבע שנמצאו על האקדח. כן הוא אמר בתמליל 4713 ז' (עמ' 33): " אצל הבן אדם שלקח היתה לו מסכה כן ".

לכל אלה נוספת עדותה של המתלוננת כי לתוקף היתה ר' מיוחדת ובולטת בדיבורו. במזכר שכתב השוטר ליאור סער שחקר את המשיב לראשונה מצוין כי למשיב יש בדיבורו ר' מיוחדת.

8.

הראיות האמורות מערבות לכאורה את המשיב באירוע העברייני הקשור באקדח, ואמורות היו להניע את המשיב לתת הסבר לקשר שיש לו לאקדח. הוא לא סיפק כל הסבר כזה, ושמר על שתיקה לעיתים תכופות במהלך חקירתו. יש בשתיקה זו כדי להוות חיזוק לראיות הקיימות. עם זאת, ראוי להדגיש כי הראיות הקיימות הן גולמיות וראשוניות, ותחייבנה בחינה מדוקדקת במשפט לצורך התחקות אחר חלקו הממשי של המשיב באירוע העברייני. כן עולה מהתמלילים כי יתכן שהמשיב לא פעל לבדו, אלא היה חלק מקבוצה, שהוא מבקש, כנראה, לחפות על חבריה, וצריך יהיה לבדוק את חלקו בפרשה ואת היחס בין חלקו לבין חלקם של אחרים.

9.

בנתונים הראייתיים הגולמיים הנזכרים יש משום מענה לסף הנדרש לצורך קיום התנאי בדבר ראיות לכאורה המקימות יסוד סביר להרשעת המשיב. מדובר בראיות גולמיות הקושרות את המשיב, לכאורה, לאירוע העברייני. הן מחייבות עיבוד וגיבוש במסגרת הבאת הראיות במשפט, ויש להניח כי הן תיבחנה על רקע החקירות הנגדיות שתתנהלנה. די בהן בשלב זה כדי להצביע על מעורבות המשיב בעבירות המיוחסות לו.

10.

העבירות נשוא האישום הן חמורות, מה גם שהנשק שנשדד מהמאבטחת לא נמצא עד היום. המשיב בעל עבר פלילי מכביד, והוא רק בן 21. על הרשעותיו הקודמות נמנות עבירות אלימות ואיומים, והוא ריצה עונשי מאסר בפועל. העבירות נשוא כתב האישום בוצעו בעת שעונש מאסר מותנה של שנה היה תלוי כנגדו. בין הרשעותיו הקודמות נכללת גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, המעלה חשש להימלטות ולשיבוש הליכי המשפט אם ישוחרר, וזאת מעבר למסוכנות המובנית הנשקפת מהמשיב.

11.

בנסיבות אלה, אין מנוס ממעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

אני מורה, אפוא, על מעצר המשיב עד תום משפטו, כאמור.