בש"פ 7624-22 בש"פ 7624-22

1.ערר לפי סעיף 35(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (להלן: חוק המעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא ג' נויטל) מיום 10.11.2022. בגדרה, דחה בית המשפט המחוזי ערר על החלטת הממונה, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק המעצרים (להלן: הממונה), למנוע מהעורר להיפגש עם עורך דינו.

2.על פי המתואר בערר שלפניי, העורר הוא תושב הרשות הפלסטינית, אשר נעצר ביום 08.11.2022. ביום 09.11.2022, הוארך מעצרו של העורר על-ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו (בגדרי מ"י 17270-11-22, כב' השופטת א' אמסלם), עד ליום 14.11.2022 בשעה 12:00.

3.ביום 08.11.2022, הודיע הממונה על מניעת מפגש בין העורר לבין עורך דינו, עד להיום – יום 11.11.2022 – בשעה 15:59. זאת, מהטעם כי מפגש כאמור עלול להפריע לגילוי או תפיסה של ראיה, או לשבש את החקירה בדרך אחרת.

4.כאמור, על החלטת הממונה הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

5.אתמול, 10.11.2022, התקיים דיון בערר בבית המשפט המחוזי, במהלכו עיין בית המשפט בחומרי החקירה ושמע את טענות הצדדים, לרבות גורמי שירות הביטחון הכללי. בתום הדיון נדחה הערר משנמצא כי ישנו בסיס איתן לטעמי הממונה; ומשלא נמצאה עילה להתערבות, נוכח העובדה כי מדובר במניעת מפגש קצובה בזמן, שבשעת מתן ההחלטה נותר לה פרק הקצר מיממה.

6.מכאן הערר שלפניי. בגדרו נטען כי אין עניינו ב"פצצה מתקתקת" המחייבת מניעת מפגש בין עצור ועורך דינו. כן נטען, כי תזמון ההחלטה בדבר מניעת המפגש נועד לסכל את האפשרות לביקורת שיפוטית אפקטיבית. לעמדת העורר, משך התקופה בה הוא שוהה במעצר, מבלי שניתן לו להיפגש עם עורך דינו, חורגת מנקודת האיזון הראויה בין זכויותיו החוקתיות ובין אינטרסים אחרים. וזאת, בפרט נוכח העבירה המיוחסת לו, אשר בוצעה לפני זמן מה, ואשר תחומה נקודתית בזמן ובמקום. לבסוף נטען, כי ההחלטה על מניעת המפגש ניתנה "כדבר שבשגרה", מבלי שהממונה הפעיל שיקול דעת כנדרש; ומתוך שיקולים זרים.

7.למקרא הערר הוריתי למשיבה להגיש תגובה דחופה וזו מונחת לפניי עתה. עמדת המשיבה היא כי דין הערר להידחות, תוך שהיא שבה על טעמי הממונה כאמור לעיל. וזאת תוך שהיא נותנת דעתה לחשיבות הנודעת לזכותו של עציר להיפגש עם עורך דינו. עוד צוין בכתובים כי התשתית העובדתית שביסוד החלטת הממונה חסויה, והיא תוכל להיות מוצגת לעיניי בית המשפט בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד בלבד.

8.בדיון שנערך לפניי, שבו הצדדים על עיקרי טיעוניהם בכתב. בתום טיעוני הצדדים, ובהסכמת בא-כוח העורר, קיימתי דיון במעמד צד אחד במהלכו נשמעה עמדת גורמי הביטחון ונמסר לעיוני חומר חסוי. עיינתי בקפידה בחומר שהונח לפניי; וקיבלתי הבהרות לשאלותיי.

9.בא-כוח המשיבה הצהיר על כוונת שירותי הביטחון להאריך את מניעת המפגש, עד ליום 13.11.2022. בצד האמור, הוסיף בא-כוח המשיבה וציין, כי לאחר מכן, ישקלו גורמי המקצוע האם יש להוסיף ולהאריך את מניעת המפגש בין העורר ועורך דינו. רשמתי לפני דברים אלה.

10.במכלול הנסיבות, לרבות פרק הזמן שנותר למניעת המפגש, שוכנעתי כי גם בהינתן משך המניעה אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה התרת פגישתו של העורר עם עורך דינו בעת הזו, עלולה להפריע לגילוי או תפיסה של ראיה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת.

11.אשר על כן, הערר נדחה בזאת.