בש"פ 7626/00 פאול רוזנצוויג נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות וגניבה, היזק בזדון, גניבה (120 עבירות), החזקת נשק שלא כדין ונשיאת כלי נשק שלא כדין. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובתום תשעה חודשים והעורר במעצר, האריך בית-המשפט העליון את המעצר בשלושה חודשים נוספים. לקראת תום שלושה חודשים אלה, החליט בית-המשפט העליון להאריך את המעצר בשלושה חודשים נוספים. שלושה חודשים אלה האחרונים עומדים להסתיים ביום 7 בנובמבר.

כתב-האישום מציג לפני הקורא עבירה מתוחכמת של שבעה אנשים שתיכננו לפרוץ לחדר הכספות של סניף בנק המזרחי בחולון - לפרוץ את הכספות ולגנוב את תכולתן. אין צורך ואין מקום כי אאריך בתיאור מהלך הפריצה. די לי אם אומר כי פריצה היא שנדרשה לתכנון מדוקדק ולתעוזה רבה. הפריצה עלתה יפה, והפורצים יצאו ובידיהם שלל של מיליוני דולרים במזומן ובנוסף לכך ארבעה אקדחים ותכשיטים לרוב.

הראיה העיקרית כנגד העורר היא באמירות של שותף-לכאורה לעבירה, אשר בשיחה עם מדובב הפליל את העורר ואת שותפיו למעשי העבירה. דא-עקא, שבמהלך המשפט נעלם אותו שותף-לכאורה, ומשסירב בית-המשפט לקבל את אמרותיו כראיה, לא יכולה היתה התביעה להמשיך ולנהל את המשפט כנגד העורר וכנגד אחרים. התביעה שקלה אפוא בדעתה והסכימה לשחרר את העורר ואת שותפיו (לכאורה) ממעצר.

ביום 4.10.2000 החליט בית-משפט קמא כי כל אחד מן הנאשמים - ובהם העורר - יפקיד בקופת בית-המשפט סכום של 500,000 ש"ח (או ערבות בנקאית על אותו סכום) להבטחת התייצבותו לדין; כי תעוכב יציאתם של הנאשמים מן הארץ; וכי בהתמלא תנאים אלה ישוחררו הנאשמים, ובהם העורר, ממעצר.

מספר ימים לאחר ההחלטה הופקדה בקופת בית-המשפט ערבות בנקאית לטובתו, והעורר שוחרר ממעצר. לא חלף זמן רב עד שהתברר כי אותה ערבות בנקאית היתה מזוייפת, וכי הזיוף נעשה בידי פלוני אשר הודה במעשה בהדגישו כי לעורר לא היתה כל ידיעה על מעשיו. לדברי בא-כוח העורר, ככל הנראה, שילשל אותו פלוני לכיסו את כספו של העורר וזייף ערבות בנקאית כמתואר. אכן, סיכון גדול נטל על עצמו אותו אדם בעשותו את שעשה, ובשמי-שלי אומר, כי אדרש להר של אמון עד שיתקבלו הדברים על דעתי; אולם כך מציג העורר את הדברים בעררו.

משנמצא כי הערבות הבנקאית היתה ערבות מזוייפת נעצר העורר בשנית, ולאחר מכן הורה בית-המשפט שוב לשחררו ממעצרו, בהפקדת 500,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית ובתוספת ערבות צד שלישי על סך 200,000 ש"ח.

העורר, לטענתו, לא היה לו הסכום הנדרש לתשלום (שהרי 500,000 ש"ח כבר נגנבו מידו על ידי מי שזייף את הערבות הבנקאית) ועל כן ביקש כי ייערך עיון חוזר בהחלטת הערבות האחרונה. בית-המשפט דן בבקשה, ונעתר לה בחלקה בהעמידו את הערבות על סך של 450,000 ש"ח בלבד.

על החלטה זו האחרונה הערר שלפני.

טוען עו"ד הלוי, בא-כוח העורר, כי ראוי להפחית באורח דרסטי את גובה הסכום במזומן שהושת על מרשו להפקיד בקופת בית-המשפט, ולדעתו ניתן להסתפק בהפקדת מזומן בסך של 250,000 ש"ח. לחיזוק בקשתו טוען עו"ד הלוי כי אין חשש שהעורר יימלט מן הארץ. באת-כח המדינה, עו"ד פורר-גפני מתנגדת לבקשה, ובתשובה לטענותיו של עוה"ד הלוי טענה לפניי כלהלן: ראשית לכל, חבריו לכתב-האישום של העורר שוחררו, כל אחד מהם, בהפקדת מזומן בסך 500,000 ש"ח, ולא נמצא טעם טוב וראוי להעדיף את העורר עליהם. אכן, חוץ מטענתו של עו"ד הלוי כי מרשו אינו מסוגל לעמוד בנטל שהוטל עליו, אין כל ראיה כי אין ביכולתו לעמוד בנטל. שנית, שני מעורבים בפרשה נעלמו מן האופק, בהם עד המדינה המרכזי. ראוי אפוא כי המדינה תעשה כמיטבה כדי שלא לאפשר למעורבים אחרים להימלט מן הדין.

שקלתי את טיעוניהם של באי-כוח בעלי הדין, מכאן ומכאן, והגעתי לכלל מסקנה כי אין זה ראוי שאתערב בהחלטתו האחרונה של בית-משפט קמא. הנחה לכאורה היא, כי העורר היה שותף לאותה פריצה נועזת שהעניקה לפורצים שלל של מיליוני דולרים; ודומני כי לא תהיה זו השערה נועזת אם אומר - שוב, לכאורה - כי העורר זכה לקחת את חלקו שלו בשלל. משאמרתי זאת, ובתיתי דעתי לכמות השלל, נוסיף ונדע כי העורר יכול - לכאורה - לעמוד בנטל 450,000 הש"ח שהושת עליו.

עוה"ד הלוי ביקש כי אתלווה אליו למסע וירטואלי, וכך השיח לי: אפילו אמרנו כי העורר היה בידו סכום ראוי כדי לעמוד בנטל שהטיל עליו בית-משפט קמא - ומיהר עו"ד הלוי והוסיף: ואין אני מדבר אלא באופן תיאורטי - מי לכפנו יתקע כי הכסף נותר בידיו, והרי אפשר והכסף בוזבז ואינו עוד ברשותו? על מסע זה אעיר כי להבדיל מן הראיות לכאורה באשר לכסף שנטל העורר לביתו, מסענו המשותף - של עו"ד הלוי ושלי - אינו אלא מסע וירטואלי. אדרבא: יוכיח העורר כי בזבז את כספי הפריצה, ובית-המשפט יביא הוכחה זו במנין שיקוליו. למותר לומר כי הצעה זו הצעה וירטואלית היא. ובהצעה וירטואלית זו נסיים את מסענו הוירטואלי.

סוף דבר: שוכנעתי כי אין הצדק להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, ואני מחליט לדחות את הערר.

היום, כ"ו תשרי תשס"א (25.10.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00076260. G02