בש"פ 7626/07 דניאל אוסקר נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט צ' גורפינקל) בה נקבע כי העורר ייעצר עד תום משפטו.

2.

ביום 24.8.07 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום נגד העורר ואדם נוסף, המייחס לשניהם עבירות של חבלה בנסיבות חמורות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. על פי כתב האישום, עובר למועד הרלוונטי לכתב האישום עבדו ד.א. וא.ז. (להלן - המתלוננים) כמאבטחים במכון ליווי בתל אביב, אותו מחזיק העורר. האדם הנוסף שהואשם בכתב האישום עובד במכון הליווי כמאבטח (להלן - הנאשם 2). בסמוך למועד הרלוונטי לכתב האישום הודיע העורר למתלוננים כי לא ימשיך להעסיקם. ביום 17.8.07, בשעה 23:00 או בסמוך לכך, הגיעו המתלוננים למקום על מנת לשוחח עם העורר ולקבל תלושי משכורת. השיחה בין השלושה התפתחה לכדי ריב מילולי. במהלך השיחה הצטרפו לעורר הנאשם 2 וכן חברו של העורר, אחד ששמו לושי. בהמשך תקפו העורר, הנאשם 2 ולושי את המתלוננים. על פי המתואר בכתב האישום, בעט העורר בראשו של המתלונן ד.א. בעודו שרוע על הרצפה, ואף המשיך לבעוט בו חרף צעקותיו. כמו כן נטען בכתב האישום כי העורר דקר את המתלונן א.ז. באמצעות סכין יפנית. כתוצאה ממעשיהם של העורר, הנאשם 2 ולושי נגרמה לד.א. חבלה חמורה ולא.ז. חבלה של ממש. יצוין, כי בתחילת ההליך שוחרר לושי בערבויות ומאז נעלמו עקבותיו.

2.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום. בית המשפט ציין כי אין חולק על כך שהמתלונן א.ז. אכן נדקר בסכין יפנית במהלך האירוע. עוד ציין בית המשפט, כי חרף הכחשותיו של העורר, זיהה א.ז. בוודאות את העורר כמי שדקרו. בית המשפט הוסיף, כי עצם העובדה שלושי הגיע למקום מצויד בסכין איננה שוללת את גרסת המתלונן בדבר דקירתו באמצעות סכין יפנית על ידי העורר. בית המשפט הבחין בין העורר לבין הנאשם 2: לגבי הנאשם 2 נקבע כי התנהגותו האלימה לא היתה כה גסה ואכזרית, וצוין כי אין לחובתו רישום פלילי. נוכח אלה קבע בית המשפט, כי ניתן להשיג את מטרת המעצר לגבי הנאשם 2 באמצעות חלופה שפגיעתה בו פחותה, והוא שוחרר

לחלופת מעצר. לעומת זאת, בנוגע לעורר נקבע כי ישנן ראיות

לכאורה לביצועם של מעשי אלימות גסה על ידו, מעשים המצביעים על מסוכנות מצדו. לכך מצטרף עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל הרשעה טריה-יחסית בעבירת תקיפה, וכן בעבירת תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, בגינה תלוי ועומד כנגד העורר עונש מאסר על תנאי של עשרה חודשים שהינו בר הפעלה. בית המשפט קבע כי הצטברות הנתונים הללו איננה מאפשרת שחרורו של העורר לחלופת מעצר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. מכאן הערר שלפניי.

3.

דין הערר להידחות. עיון בחומר הראיות מעלה כי במהלך החקירה הכחיש העורר כי תקף מי מהמתלוננים, וטען כי הותקף בעצמו. לדברי העורר, במהלך האירוע לא היה ברשותו סכין כלשהי. העורר אף הכחיש כי הוא מחזיק את מכון הליווי.

בגרסאותיו המוקדמות טען העורר שלא עזב את דירת מגוריו במהלך הערב בו התרחש האירוע ועד לבוקר המחרת. לעומתו, סיפר המתלונן א.ז. לחוקרים כי משפרצה הקטטה, ומשנחלץ לעזרתו של המתלונן האחר, ד.א., ראה את העורר מוציא סכין יפנית. סמוך לאחר מכן, כך סיפר א.ז., הבחין הוא בזויות עינו בעורר חותך אותו בערפו. מחומר הראיות עולה כי ייתכן ובמהלך האירוע נעשה שימוש בסכין נוספת ולא רק בסכין היפנית. לדברים אלה יש להוסיף, כי המתלונן ד.א. מסר בהודעתו במשטרה מיום 18.8.07 שהעורר בעט בראשו, וכי המשיך לעשות כן חרף צעקותיו של ד.א. כי הוא אינו יכול לזוז. העולה מהמקובץ הוא שהמשיבה הראתה קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. נוכח המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לעורר, ובשים לב לעברו הפלילי אשר תואר בהחלטת בית המשפט המחוזי, אין מקום להורות על חלופת מעצר בעניינו.

4.

הערר נדחה.