בש"פ 7627/01 מחמוד אבו-גנאם נ. מדינת ישראל

העורר, יחד עם אחר, הואשמו בחטיפה לשם סחיטה. המתלונן היה קטין בעת האירוע, העורר היה כבן 19 שנים והנאשם השני היה אף הוא קטין.

בית המשפט המחוזי דן בעניינו של העורר מספר פעמים. תחילה, שוחרר הוא בתנאים בהסכמת המדינה. בהמשך, לבקשתו, שונתה כתובת "מעצר הבית המוחלט" שבו היה נתון עם הערה בדבר אפשרות שהעורר יוכל לחזור ולבקש לצאת לעבודה, אלא שתחת אשר ינצל העורר את הפתח שנפתח לו להישאר במעצר בית ואולי אף לקבל רשות לצאת לעבודה, נתפס הוא יום לאחר מתן ההחלטה האחרונה, בשעות הלילה, יחד עם אדם אחר, באחד מרחובות העיר יפו - שאינה העיר בה היה עליו להימצא על פי תנאי המעצר. הוא נעצר רק בתום מרדף שבסיומו הציג עצמו כאדם אחר. במצב דברים זה אין תימה שבית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) קבע כי העורר מוכיח ששחרורו בכל תנאי לא יועיל לגביו, וכי אין לו להלין אלא על עצמו, שבמו ידיו הביא על עצמו את מעצרו. ואם לא די בכל אלה, ראוי לציין, כי האדם אתו נתפס העורר, הואשם כנאשם שלישי בכתב האישום המתוקן. כמו כן הועמד העורר לדין בבית המשפט לנוער פעמיים. פעם בפברואר 2000, הוטלה עליו ערבות ללא הרשעה עם עבודות לתועלת הציבור בגין עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, ועבירה של החזקת נשק שלא כדין, ופעם ביולי 2000, על עבירה שבוצעה בשנת 2000, של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. בגין עבירה זו הורשע העורר ונדון, בין השאר, למאסר על תנאי. גם בכך יש להצביע על זלזולו בחוק ועל אי האמון המתבקש כלפיו.

מצער כי בגיל כה צעיר סטה המערער מדרך הישר ולא נטל את היד המושטת לו. לאור כל האמור, אין מסוכנותו מאפשרת לשחררו בתנאים, הבנויים על אמון שלא ניתן לתת בו.

הסניגור ביקש לנקוט בצעדים מידתיים יותר לטעמו, כגון חילוט הערבות, הטלת ערבות גבוהה יותר וכיוצ"ב. אינני סבורה שיש בכך כדי להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו.

הערר נדחה.