בש"פ 7628/04 מדינת ישראל נ. מאהר אבו עיאש

בפניי בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בבש"פ 7628/04 (להלן: המשיב ) על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו- 1996. הדיון בבקשה אוחד עם ערר שהגיש המשיב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.7.2004, בה נדחתה בקשתו לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים.

1.המשיב עומד לדין בשל עבירות אלימות שאותן ביצע על פי הנטען נגד עיד אבו עביד (להלן: המתלונן ), על רקע של סכסוך שנתגלע בין המשיב לאחי המתלונן בגין מקום חניה בשוק בבאר שבע. על פי כתב האישום דקר המשיב את המתלונן בחלקים שונים של גופו והמשיך לדוקרו גם לאחר שניסה להיחלץ מידיו ולעזוב את המקום. על פי המתואר בכתב האישום הייתה גם אימו של המשיב מעורבת באירוע והיכתה את המתלונן במוט ברזל ואילו המשיב נמלט מזירת האירוע ונעצר באקראי כעבור חודש ימים.

2.כתב האישום שהוגש ביום 25.11.2003 הופנה תחילה נגד המשיב ונגד אימו. המשיב נעצר עד תום ההליכים ואילו אימו שוחררה לחלופת מעצר. דא עקא, בית המשפט נאלץ לדחות את הדיון פעם אחר פעם בשל כך שהאם לא התייצבה לישיבות שנקבעו ולא אותרה. לפיכך הותלו ביום 10.2.2004 ההליכים נגדה והמשפט מתנהל מאז נגד המשיב בלבד. בישיבה שהתקיימה ביום 9.3.2004 העידו חמישה עדי תביעה אך העדים העיקריים- המתלונן ואחיו- לא התייצבו לאותו דיון למרות שהוזמנו ואף למועד הנדחה שנקבע ליום 31.3.2004 לשמיעת עדותם, לא התייצבו. לפיכך, הוצא נגדם צו הבאה והדיון נדחה ליום 24.5.2004. באותו מועד התייצבו העדים, אך לאחר חילופי דברים בינם ובין המשיב עזבו את המקום בלא שהעידו. בנסיבות אלה, נאלץ בית המשפט לקבוע שוב מועד נדחה לשמיעת עדותם והוא קבע את הדיון ליום 13.7.2004. במועד זה לא התייצבו העדים ובית המשפט קבע את המשך הדיון ליום 19.9.2004, תוך שהוא מורה שוב על הוצאת צווי הבאה להבטחת התייצבות המתלונן ואחיו לעדות במועד זה.

3.בעקבות ההתפתחויות שתוארו לעיל, הגיש המשיב עוד ביום 15.6.2004 בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים. הדיון בבקשה זו נקבע בהסכמה ליום 13.7.2004, בו נקבע גם הדיון בתיק העיקרי, על מנת שניתן יהיה להביא בחשבון את ההתפתחויות שתהיינה באותו הדיון מבחינת התייצבות העדים. כאמור, לא התייצבו העדים גם לאותה ישיבה, ובדחותו את הבקשה לעיון חוזר ציין בית משפט קמא כי התארכות משפטו של המשיב נובעת מן "ההתחמקות והסרבנות שמפגינים עדי התביעה 1 ו-2". בית המשפט עמד על כך שעדים אלה עזבו את אולם בית המשפט לאחר דברים שהוחלפו בינם ובין המשיב וקבע כי בהינתן כל אלה אין הוא רואה בהתמשכות ההליכים במשפטו של המשיב משום נסיבה חדשה המצדיקה את שינוי החלטת המעצר. על החלטה זו הוגש, כאמור, הערר מטעם המשיב. בינתיים נקפו ביום 25.8.2004 תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב ועל כן הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי בה היא עותרת להארכת המעצר.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.8.2004 אוחד, כאמור, הדיון בבקשה ובערר, והמשיב טען כי אין לזקוף לחובתו את אי התייצבות המתלונן ואחיו לעדות. כמו כן טען המשיב כי המבקשת לא פירטה אילו מאמצים נעשו מצידה על מנת לאתר את העדים ולהביאם לדיון. נוכח טענה אחרונה זו, הוריתי למבקשת להגיש עד יום 26.8.2004 פירוט הפעולות שננקטו לאיתור שני עדי התביעה האמורים וכן הוריתי כי המשיב יוכל להגיב על האמור באותה הודעה עד יום 29.8.2004. מעצרו של המשיב הוארך בהסכמה עד יום 1.9.2004. למען שלמות התמונה אציין כי נוכח תקלה ואיחור בהעברת התגובה מטעם המשיב, הוספתי והוריתי בהחלטתי מיום 30.8.2004 על הארכת מעצרו עד למתן החלטה אחרת.

4.מתוך ההודעה שהגישה המבקשת עולה כי המאמצים לאיתור שני העדים הסתכמו בביקורים שנערכו בביתם ביום 12.7.2004 וביום 5.8.2004. עוד עולה מן ההודעה כי בכוונת המשטרה לערוך ניסיונות נוספים לאיתורם, לרבות הפעלת מערך מודיעין, לצורך הבאתם לדיון הקרוב שנקבע ליום 19.9.2004. יחד עם זאת הודיעה המבקשת כי אם לא יאותרו עדי התביעה ויובאו לאותו הדיון, תשקול את עמדתה לגבי המשך ניהול התיק. בשלב זה, ונוכח האמור בהודעת המבקשת, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד יום 1.10.2004. באותו מועד, וככל שיידרש, תוכל המבקשת לשוב ולעתור להארכת המעצר. נוכח מסוכנותו של המשיב העולה מן המעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי, כמו גם נוכח החשש כי שחרורו יתרום לשיבוש מהלכי משפט, לא מצאתי כי יש מקום להורות, בשלב זה, על שחרורו לחלופת מעצר.

הבקשה להארכת מעצרו של המשיב מתקבלת, אפוא, בחלקה, כמפורט לעיל, ואילו הערר נדחה.