בש"פ 7639/97 מדינת ישראל נ. מוחמד עלי מסרי

1.המשיב הואשם בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות של אשתו - המתלוננת.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ד"ר נ. דנון) הורה לשחררו בתנאים שנקבעו בהחלטה. על כך הערר שבפנינו, בו מתבקש בית משפט זה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.מתוך החומר שהוגש לעיוני עולה, כי מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 1981 ולא נולדו להם ילדים.

ב9/97- הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין השרעי, ככל הנראה על רקע היות בני הזוג חשוכי ילדים. במהלך קיום ההתכתשות בין הצדדים בעניין הגירושין ובענייני רכוש, הוגשה על ידי האישה ב12/97- תלונה על מעשי אינוס שבצע בה המשיב. במהלך ההליכים בין בני הזוג, ביקשה המתלוננת וקיבלה בבית המשפט לענייני משפחה צו הרחקת המשיב מן הבית ובאותו יום בו ניתן הצו, נעצר המשיב עקב תלונת אשתו בדבר מעשי אונס שעשה בה.

3.אין בפי המשיב טענה בדבר העדר ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות בהן הוא מואשם, אלא שלטענת בא כוחו המלומד, התנהגותו של המשיב העומד על זכותו לקיום יחסי מין עם אשתו, היא נחלת המגזר הערבי מוסלמי בה הוא חי, והיא נובעת מתפיסת עולמו, לפיה הוא זכאי ליחסים כאלה כעניין שבזכות מכוח הנישואין עצמם. אמנם הסניגור עצמו איננו שותף לדעה זו ואיננו רואה בכך הגנה כנגד ההאשמות המיוחסות למשיב, אם תוכחנה, אולם מבקש הוא להבהיר, כי אין המשיב מסוכן לאשתו, ואין הוא מסכן את שלומה. עתה משברור לו כי המעשים שעשה ושעליהם יתן את הדין אם יורשע, מהווים עבירות פליליות, אין נשקפת ממנו סכנה לאשתו אליה לא יתקרב ובה לא יעז עוד לגעת.

4.גם אם אכן - כפי שנטען - נובעים מעשי המשיב מתפיסה שהיא נחלת חלק מהמגזר הערבי מוסלמי, בדבר מהותם של נשואים ומעמדה של האישה בהם, אין הדעת סובלת תפיסה כזו המתבטאת במעשים מעוררי סלידה והם ראויים להוקעה ולענישה. ידע נא המשיב וידעו כל אלה בעלי תפיסת עולם כשלו, כי לא יקרה כדבר הזה במקומותינו. אלא שבשלב זה השאלה העומדת בפנינו היא אם המשיב מהווה סכנה לשלומה ולבטחונה של אשתו אם לא ייעצר. אמנם מכוח ס' 21(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, קמה חזקת מסוכנות כנגד הנאשם ועליו לסותרה, אלא שנראה לי כי נסיבות המקרה שלפנינו, סותרות חזקה זו.

5.בני הזוג נמצאים בהליכי גירושין שלפי דברי הסניגור יסתיימו בקרוב. המשיב הוא זה המעונין בפירוד מאשתו ואין הוא מעוניין להמשיך ולחיות עמה כבעל ואישה. ניתן להבטיח את ריחוקו ממנה באמצעים פחות קיצוניים מאשר מעצר עד תום ההליכים שאיננו צריך להוות "מפרעה" על חשבון העונש, וניתן להשיג באמצעותם את תכלית המעצר.

6.אשר על כן, הערר נדחה בכפוף לכך שתנאי חלופת המעצר ישונו כדלקמן:

א.מקום מגוריו של המשיב ייקבע על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שתימסר לו כתובת מגורים שתניח את דעתו.

ב.המשיב לא יהא רשאי לצאת מביתו מהשעה 19:00 בערב ועד השעה 7 בבוקר.

ג.המשיב לא יתקרב לבית בו מתגוררת אשתו ויימנע מלהטריד אותה בכל דרך שהיא, לרבות שיחות טלפוניות.

ד.המשיב יהיה רשאי להמשיך בעבודתו, אם יניח את דעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לו מקום עבודה קבוע וכי מעבידו נכון ומתאים לערוב לו כאמור בהמשך.

ה.תינתן ערבות של שני צדדים שלישיים להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי, בסכום של 25,000 ש"ח ורצוי שתהיה זו ערבות של מי מבני הבית בו יתגורר המשיב וערבות של מעבידו, אם מתאימים הם למתן ערבות כזו.

ו.המשיב יפקיד במזומן בקופת בית המשפט סכום של 10,000 ש"ח וערבות עצמית בסך 25,000 ש"ח.

ז.הערבויות תבטחנה את מילוי תנאי השחרור או איזה מהם ותחולטנה אם יופרו התנאים או איזה מהם על ידי המשיב.

ח.בשינויים אלו יעמדו תנאי בית משפט קמא בעינם.

ט.המשיב ישוחרר עם מילוי התנאים.

ניתנה והודעה לעו"ד לידאוי, היום, כ"ז בכסלו תשנ"ח (26.12.97).

ש ו פ ט ת

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

97076390. J02