בש"פ 764/07 סומחי נג'אר נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון שפירא) בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר מודה בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר, ובקשתו היא כי בית משפט זה יורה על קבלת תסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת מעצר אפשרית בעניינו.

2.

העורר הואשם בגרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, בעבירות בנשק ובעבירה של יריות במקום מגורים. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 3.1.06 בשעות הערב, בהיותו נוהג ברכב, חלף על פני בית שבו נערכה חגיגת אירוסין. בעת נסיעתו, הוציא העורר את ידו מבעד לחלון הרכב, וירה באקדח מספר יריות באוויר. לאחר זמן מה, שב העורר למקום, ובעודו עומד בכביש הסמוך לחצר הבית, ירה מספר רב של יריות באוויר בשני אקדחים שהחזיק בידיו. בהמשך, בעת שמשתתפי האירוע ביקשו להימלט מפניו, ירה העורר באקדחיו מספר רב של יריות לעברם, בכוונה לגרום להם לחבלות חמורות. כתוצאה ממעשיו, נפגעו שלושה מאורחי האירוע בגופם, נזקקו לטיפול רפואי, ואושפזו בבית חולים.

ראוי להוסיף כי העורר התחמק לאחר האירוע מן המשטרה, במהלך למעלה מחודש. בסופו של יום, הסגיר עצמו למשטרה באמצעות אביו, שקיבל הנחיות מהסניגור, להסגירו למשטרה.

3.

מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. אשר לקיומה של עילת מעצר, ציין בית המשפט המחוזי כי היא נסמכת על מספר נדבכים. ראשית, המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט הירי לעבר קהל אנשים, מעידים על מסוכנותו הרבה והישירה לבטחון אדם. כמו כן, הוא הצביע על חשש לפגיעה בעדים, אשר כולם מוכרים לעורר מכפר מגוריו, ועל חשש מהימלטותו מן הדין הנובע מהתנהגותו לאחר האירוע. לאור כל אלה, קיימת עילת מעצר מוצקה כנגד העורר, החורגת מעבר לעצם חזקת המסוכנות הנובעת מעבירות האלימות המיוחסות לו. בהתייחסו לחלופת מעצר, בחן בית המשפט את מכלול הנסיבות והחליט כי מסוכנות העורר כפי שעולה מהאישומים נגדו אינה מאפשרת החלת חלופה.

4.

בערר לבית משפט זה טוען העורר כי בית המשפט קמא שגה כאשר נמנע מלבחון חלופת מעצר. הוא מדגיש את גילו הצעיר (כבן 21 עובר לאירוע נשוא כתב האישום), וטוען לעבר פלילי שאינו מכביד, וכי מעולם לא ריצה מאסר בכלא ולא נעצר עד תום ההליכים. בנסיבות אלה, כנטען, היה מקום לבחון חלופה על-פי תסקיר מעצר שיוגש.

5.

המדינה מתנגדת לבחינת חלופת מעצר. על-פי עמדתה, הנסיבות החמורות של האירועים בהם העורר מואשם, והמסוכנות הרבה המשתקפת מהן, אינן מאפשרות את שחרורו לכל חלופה שהיא, שכן כל חלופה לא תסיר את הסכנה הנשקפת מפניו.

6.

דין הערר להידחות.

המסוכנות העולה ממעשיו של העורר היא מופלגת. אדם הבא לקהל חוגגים ויורה בתחילה באקדח אחד ולאחר מכן בשני אקדחים אל עבר משתתפי החגיגה מסמן עצמו כאדם מסוכן ביותר לציבור, כמי שאינו שולט במעשיו, ואשר דינו הרחקה ממקור הסכנה כדי לשמור על חיי אדם ולהגן על שלומם. מתוך כתב האישום אין זה ברור מה היו מניעיו של העורר במעשיו, ואפשר שהם כרוכים בסכסוך כזה או אחר בינו לבין המשפחה שערכה את החגיגה או לבין מי ממשתתפי השמחה. מכל מקום, אין לקחת סיכון בשחרורו של העורר לחלופה, מחשש ממשי כי ייחצו הגבולות ויישנו מעשי אלימות העלולים לסכן חיי אדם. משמדובר באדם היורה מאקדחים אל עבר קהל חוגגים ופוצע חלק מהם, אין כל ערובה לכך שלא יצא ממקום חלופת מעצר שתימצא, ויחזור למקום הפשע, ויפגע בבני אדם נוספים. התנהגות פורצת גבולות וחסרת רסן מסוג זו המיוחסת לעורר אינה ניתנת לפיקוח ראוי ומספיק באמצעות חלופת מעצר, ואין ליטול סיכון כגון זה לשלום הציבור ובטחונו.

יש להוסיף, כי חרף גילו הצעיר של העורר, יש לו עבר פלילי הכולל עבירה של החזקת אגרופן או סכין, ועבירה של חבלה במזיד ברכב ואיומים. יתר על כן, העורר נתון בחקירה על עבירות רבות נוספות הכוללות ענייני רכוש, תקיפת שוטר, החזקת נשק שלא כדין, ועבירות החזקת אגרופן או סכין.

7.

מסוכנותו של העורר מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים. נסיבות עניינו אינן מצדיקות אף הפניית הענין לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר. כלל הוא כי שקילת חלופת מעצר תוך הסתייעות בתסקיר מעצר נדרשת כאשר קיים פוטנציאל הסתברותי כלשהו שחלופה עשויה להימצא מתאימה, ולרכך את הפגיעה בנאשם הכרוכה במעצרו. אולם מקום שאופי מסוכנותו של הנאשם הוא כזה שאינו מותיר אפשרות שחרור בחלופה, אין להורות על הגשת תסקיר מעצר, העלול להימצא הליך סרק. יש לערב את שירות המבחן מקום שעזרתו המקצועית עשויה להשפיע על תוצאות ההליך. לא כך הוא, כאשר הסיכוי להשפעה כזו הוא מיזערי, או אינו קיים, כפי המצב במקרה זה.

8.

לאור האמור, דין הערר להידחות. העורר יוחזק במעצר עד לסיום ההליכים בעניינו.