בש"פ 7644/98 חיים אווקי נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט נ' ממן) הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על כך הערר שלפנינו.

2.העורר הואשם בעבירות של החזקה ושימוש בסם מסוכן, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (מספר מקרים), איומים, העלבת עובד ציבור, הפרת חובתו של עובר דרך שלא לגרום נזק לאדם או לרכוש, וכן, הסתייעות ברכבו לביצוע עוון או פשע.

3.העובדות נשוא האישומים מתייחסות לאירועים הקשורים בהחזקת סם במכונית בה נהג העורר כשלידו אדם נוסף שעל גופו נמצא הסם.

כאשר נתקלה המכונית במחסום משטרתי, החלה הימלטות שבהמשכה, תוך נסיעה מסוכנת ופגיעה ברכב נהוג בידי שוטר, ניזוק הרכב ונפצע השוטר.

משנעצר העורר, התנגד למעצר, קילל את השוטרים ואיים לפגוע בהם.

הסם שהוחזק במכונית בידי האחר הוא הרואין במשקל 3.797 גרם נטו.

4.בית המשפט המחוזי פרט בצורה מקפת ונרחבת את מסכת האירועים על פי חומר הראיות שהיה בפניו ושנותח על ידו. בית המשפט הגיע למסקנה כי מתוך התשתית שהוצגה לו, עולה כוונה להתנגד למעצר או לעיכוב יותר מאשר כוונה לגרום לשוטר חבלה חמורה על ידי פגיעה מכוונת בו. עם זאת קבע, כי העבירות המיוחסות לעורר נעברו ב"אלימות חמורה או באכזריות" ומשמוסיפים לכך את העבירה של החזקת הסם שלא לצריכה עצמית, קמה עילת מעצר נגד העורר.

5.אכן, מתוך החומר עולה, כי קביעת זו בדין יסודה. המעשים שיוחסו לעורר חמורים ביותר ולכאורה יש בחומר כדי להוכיחם. אלה מצביעים על מסוכנותו.

6.הסניגור המלומד טען, כי לפני מעצרו היה העורר נתון בהליך גמילה שנקטע בשל המעצר ויש לאפשר לו להמשיך בהליך זה ולשחררו מן המעצר. לאור טענה זו ניתן לעורר זמן כדי להמציא הוכחה שאכן הדבר כך. מסתבר ממכתב האגודה למען שירותי בריאות הציבור, כי העורר היה בטיפול במועדים שונים מאז 1992, תקופות לא רצופות, שבמהלכן חלו עליות וירידות במצבו. אולם בשנת 1998 החל תהליך גמילה הדרגתית שנכשל, ולפיכך, חזר העורר למסגרת טיפולית רגילה ובחודשים האחרונים התייצב מצבו באופן ש"במידה וישתחרר ממעצר יוכל להשתלב בתוכנית הטיפול שלנו". אלא שמקריאת המסמך שהומצא על ידי העורר עולה, כי הוא איננו נמצא בהליך גמילה אלא מקבל תחליף לסם וזהו הטפול שקיבל העורר לסרוגין במשך שנים. אף על פי כן, לכאורה, לא מנע הדבר ממנו להיות מעורב בעבירות המיוחסות לו ושיש לכאורה ראיות להוכחתן. במצב דברים זה, אין לנושא הגמילה השלכה על שאלת מעצרו של העורר.

7.הסניגור בקש להזמין תסקיר מעצר. אינני סבורה שבנסיבות המקרה הנוכחי ולאור גילו של העורר (בן 35), הרשעותיו הקודמות, סוג העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען, יש מקום להזמין תסקיר כזה.

8.שקלתי - כפי שיש לעשות בכל מקרה - חלופת מעצר, אולם נראה לי כי אין זה המקרה המתאים לחלופה כלשהי. מדובר לא רק בעבירה של החזקת סמים קשים שלא לצריכה עצמית, אלא בהתנהגות המסכנת חיי אדם, ומה שחמור לא פחות, בקריאת תיגר על שלטון החוק על ידי התנהגות אלימה כלפי מי שממלא תפקיד של אכיפת החוק, דהיינו, השוטרים שניסו לעצור את העורר ונקלעו למרדף מסוכן, להם ולאחרים. בהתנהגות כזו יש מידה רבה של עזות מצח מצד מי שמוראם של החוק והמופקדים על שמירתו, איננו עליו.

9.אשר על כן, דין הערר להידחות והוא נדחה בזאת.