פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
7649/98
בפני: כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
העורר
:
עקיבא
עובד
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט
המחוזי
בחיפה
מיום 19.11.98 בב"ש 2207/98
שניתנה
על-ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן
תאריך
הישיבה: י"ט בכסלו תשנ"ט (8.12.98)
בשם
העורר: עו"ד יוסף חזאם
בשם
המשיבה: עו"ד רבקה לוי גולדברג
בשם
שירות המבחן: גב' חנה אטקס
החלטה
העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ס. ג'ובראן) לאחר שבית משפט השלום שדן בבקשת המעצר שחרר את העורר ממעצרו בתנאים.
הטעם לשחרורו של העורר ממעצר על-ידי בית משפט השלום היה, מתן אפשרות לעורר להיקלט ביחידה אישפוזית במרכז לגמילה מסמים באופן שלאחר סיום התקופה באותה יחידה יועבר הוא לקהילה טיפולית.
זו היתה המלצת שירות המבחן אז, מתוך ציפייה שהיקלטותו ביחידה תהיה חיובית ותאפשר המשך טיפול גמילה.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה ובהחלטתו המקפת והמנומקת הבהיר הבהר היטב מדוע אין מקום לשחרר את העורר, ומדוע אין מקום להורות על חלופת מעצר.
בדקתי את החומר שהוגש לי ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים והגעתי למסקנה כי בית המשפט המחוזי צדק בהחלטתו ונימוקיו מקובלים עלי.
העורר הודה באחד עשר אישומים שיוחסו לו בגין סדרה של התפרצויות, גניבות, הונאה בכרטיס חיוב והסגת גבול. לבקשתו, צורפו תיקים נוספים בהם הורשע על פי הודאתו בעבירות דומות שיוחסו לו בגין מעשים שבוצעו בתקופות שונות ובסך הכל בעשרים ושבעה אישומים.
דומה, שאין מקום לפקפק במסוכנותו הרבה לשלום הציבור ולביטחונו, לפחות כל עוד הוא מכור לסמים. עם זאת, אין ספק כי ראוי שייעשה כל שניתן על מנת לנסות לגמלו מהם, אולם זאת לא על חשבון בטחון הציבור, וכל עוד לא נגמל, אין מקום לשחררו ממעצר ואין מקום לחלופת מעצר.
שלא כטענת הסניגור המלומד, בחן בית המשפט המחוזי את שאלת חלופת המעצר ולא מצא כי היא הולמת את העורר, גם לאור הרשעותיו הקודמות. העורר איננו בבחינת חף מפשע, הוא הודה בעבירות שיוחסו לו ולא עומדת לו חזקת החפות.
לעניין תוכנית הגמילה, אין היא אקטואלית כרגע מן הטעמים הבאים:
המשפט קבוע לשמיעת טיעונים למתן גזר דין ל28.12.98-. יש להניח שיסתיים באותו יום. אינני נענית לבקשתו של הסניגור לדחות את המועד הקבוע לגזר דין בבית משפט השלום. בית משפט זה אינו מנהל את יומנה של הערכאה הדיונית וטוב עשה בית משפט השלום שקבע תאריך מוקדם לגזירת הדין.
העורר הוזמן לתכנית הגמילה ל16.11.98-. התכנית הראשונית אמורה להימשך 30 יום. לא נותרו 30 יום מהיום ועד למתן גזר הדין ולא ברור כלל שהמקום עדיין שמור לו ושניתן להשתתף בתכנית תקופה קצרה של 20 יום.
במצב דברים זה, טוב יעשה העורר אם יביא את כל טענותיו בעניין תכנית הגמילה בפני בית משפט השלום במועד הקבוע כאמור ובית המשפט ישקול את העונש ההולם. גם שירות המבחן בדעה כי לאור הנסיבות כפי שהן כיום, אין מקום להמלצה המקורית בשלב זה והשירות יביא המלצתו בפני בית משפט השלום.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ט בכסלו תשנ"ט
(8.12.98).
ש ו
פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98076490.
J02