בש"פ 7655/05 מדינת ישראל נ. סמי צעלוק

המשיב הובא לדין בעבירות של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק בלא רשות על-פי דין ושל ירי באזור מגורים.

על-פי הנטען בכתב-האישום, הגיע המשיב למקום מגוריו של המתלונן, שעמד בפתח הבית עם שניים מילדיו. המשיב שלף אקדח וירה מטווח של כ-10 מטרים, תשעה קליעים לכיוון המתלונן וילדיו. אלא נמלטו אל תוך הבית, כשהם סוגרים אחריהם את הדלת, אולם המתלונן נפצע קלות בגבו ונגרם נזק לקיר הבית ולדלת. המעשה אירע, לפי הנטען, לאחר שקודם לכן פרצה מריבה בין שלושה מילדיו הקטנים של המשיב לבין בנו הקטין של המתלונן.

המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום משפטו נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו והחשש להימלטות מן הדין, אולם בית-המשפט המחוזי מיאן להיעתר לבקשה והורה על חלופת מעצר, בהביאו, בין השאר, בחשבון את העובדה שבינתיים נערכה "סולחה" בין הניצים, וכי בדרך-כלל, מקיים המשיב אורח חיים תקין ונורמטיבי.

כנגד החלטה זו מופנה הערר. המדינה סבורה כי בית-המשפט קמא לא נתן משקל די למסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, ומן הצד האחר ניתן משקל מופרז להסכם הסולחה שנערך בין המשפחות. ואכן, משקלו של "הסדר" שכזה מועט הן לעניין ההרשעה עצמה, הן לעניין גזירת העונש, והן לעניין בחינת המסוכנות הטבועה במי שנחשד בביצוע עבירה אלימה. לעניין ההליך המשפטי עצמו, אין בכוחם של המעורבים לעשות דין שלום לעצמם ואין הם יכולים להניח כי "ההסדר הפנימי" ישפיע על דין המדינה הפלילי.

לעניין המסוכנות, בצדק מציינת המדינה, כי הסכם ה"סולחה" עשוי למירב להמעיט מן החשש כי הסכסוך בין הצדדים להסכם יתלקח במהרה. אין בו כדי להסיר את החשש מפני מסוכנות מפני מי שסף הגירוי שלו נמוך ומי לידינו יתקע כי בהתקיים סכסוך אחר, גם הוא בשל עניין של מה בכך, יימנע המשיב מלאחוז בנשק ולרדוף עד חומרה את יריביו. התנהגות המשיב מצביעה על אופי אלים ושלוח רסן המעמיד בסכנה את כלל הציבור.

התוצאה היא שהערר מתקבל.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 40197/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.