בש"פ 7669/08 יגאל חסן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' ש' שילה ) בב"ש 10125-08-08 מיום 29.8.2008 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר וארבעה נאשמים נוספים הוגש לבית משפט השלום בנתניה כתב אישום (פ 3713/08) המייחס להם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של התפרצות לדירת מגורים בצוותא חדא בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיפים 406(ב) ו-29 לחוק העונשין; ועבירה של גניבה בצוותא חדא, לפי סעיפים 384 ו-29 לחוק העונשין. לעורר יוחסה בנוסף עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 24.6.2008 קשרו העורר וארבעת הנאשמים (להלן: הנאשמים ) קשר לפרוץ לדירה בתל-אביב-יפו (להלן: הדירה ), ולצורך קיום הקשר שוכפלו מבעוד מועד מפתחות הדירה. בהמשך, ולצורך קידום הקשר, יצאו שניים מהנאשמים ברכבם בסמוך לשעה 10:40 לכיוון הדירה, והודיעו טלפונית לשני הנאשמים הנוספים ששהו אותה העת בנתניה, לצאת אף הם לכיוון הדירה. בהמשך, נפגשו הנאשמים בסמוך לשעה 12:30 בהרצליה והמשיכו לכיוון הדירה בשני רכבים נפרדים. במקביל, יצא העורר ברכבו מכיוון אשקלון לעבר הדירה והתמקם בסמוך לדירה לצורך מעקב אחר יציאת המתלוננת מדירתה לעבודתה. בהמשך, בסמוך לשעה 12:30, פרצו העורר והנאשמים בצוותא חדא לדירה כך שהעורר ושניים מהנאשמים נכנסו לדירה באמצעות המפתחות המשוכפלים והנאשמים האחרים "אבטחו" אותם. העורר והנאשמים נטלו מהדירה כספת, משקפי שמש, גרביים ומצעים וחילקו אותם בין שלוש המכוניות. מיד ובסמוך עצרו אותם בלשי המשטרה ותפסו את החפצים הגנובים. נוסף למתואר לעיל, נהג העורר ברכבו תוך ידיעה שנפסל הוא מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 6142/08).

ביום 14.7.2008 קבע בית משפט השלום (כבוד השופטת ג' ציגלר ) כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר כגון קרבתו בזמן ובמקום להתפרצות נשוא כתב האישום, העובדה כי הוא נראה יחד עם הנאשמים האחרים כשהם מכניסים דבר מה לתוך הרכב שהתגלה בדיעבד ככספת שנגנבה מהדירה, הימצאות משקפי השמש שנלקחו המדירה ברכבו והעובדה כי שמר על זכות השתיקה ולא שיתף פעולה בחקירה. עוד קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר נוכח התכנון המוקדם, השתתפות מספר מעורבים בעבירות נשוא כתב האישום ועברו הפלילי של העורר, אשר ריצה תקופת מאסר ארוכה ושוחרר מהכלא אך מספר חודשים לפני ביצוע העבירות נשוא כתב אישום זה. לבסוף, ראה בית המשפט מקום לשקול חלופת מעצר ועל כן דחה את הדיון לשם קבלת תסקיר מעצר לגבי העורר שישקול חלופת מעצר בעניינו.

ביום 31.7.2008, לאור תסקיר שירות המבחן שקבע כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות מצידו של העורר ולאור העובדה שחלופות המעצר שהוצעו בפיקוח אימו, חברת משפחה וחברתו לחיים של העורר נפסלו, אפשר בית המשפט (כבוד השופטת ס' אברמוביץ'-קולנדר ) לבחון אפשרות של מפקחים אחרים ולשם כך ביקש משירות המבחן הכנת תסקיר מעצר נוסף בעניינו של העורר.

בתסקיר מיום 11.8.2008 חזרה קצינת המבחן על התרשמות שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות מצידו של העורר, וכן פסלה חלופת מעצר בפיקוח חברתה של חברתו לחיים של העורר. שירות המבחן התרשם מהערב השני שהוצע, מר יוסי אסרף (להלן: אסרף ), כי הוא אדם אחראי, אולם בחר לשלול המלצה לשחרור שכן החלופות שהוצעו אין בהן כדי לשנות את סביבת המגורים והסביבה החברתית שקיים העורר בטרם נעצר.

לאור תסקיר זה החליט בית המשפט (כבוד השופטת י' קלוגמן ) כי מבלי שהדבר יחייב את המשיבה לגבי עמדתה, מן הראוי למצות את בדיקת האפשרויות של חלופת המעצר, ועל כן שלח את העורר לשם קבלת תסקיר מעצר נוסף בעניינו בכפוף לכך שיציע ערבים אחרים לימים בהם אסרף לא יוכל לפקח עליו.

ביום 27.8.2008, לאחר קבלת תסקיר המעצר השלישי וחקירתו את הערבים המוצעים, החליט בית המשפט (כבוד השופטת ה' עובדיה ) על שחרורו של העורר למעצר בית מלא, זאת לאור התרשמותו מהעורר כי הוא מעוניין לשנות מאורחות חייו והעובדה כי אסרף ואבי העורר יוכלו לפקח עליו כנדרש. אולם, לאור העלאת חשש כי לאבי העורר עבר פלילי על ידי המשיבה, הוחלט כי העורר ישוחרר רק בתנאי כי יימצא ערב אחר במקום אביו. ואכן, יום למחרת, הוצע ערב כזה, והעורר שוחרר למעצר בית.

על החלטה זו ערערה המשיבה לבית במשפט המחוזי מרכז (עמ"ת 10125-08-08).

בהחלטתו מיום 29.8.2008 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בקובעו כי נסיבות המקרה שבפניו מלמדות שאדם שוועדת השחרורים נתנה בו אמון והוא מעל באמונה ועבר לכאורה את העבירות נשוא כתב האישום בהיותו אסיר ברישיון, אינו ראוי לאמון שנתן בו בית משפט השלום על סמך התרשמותו באולם בית המשפט, מה גם ששירות המבחן לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר ובית משפט השלום לא נימק מדוע יש לסטות בעניינו של העורר מהמלצה זו, שלא הותנתה דווקא בטיבם של הערבים.

מכאן הערר שבפניי.

בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחליטו לעצור את העורר עד לתום ההליכים, שכן קיימת חלופת מעצר הולמת בעניינו אשר נבחנה בפרוטרוט על ידי בית משפט השלום אשר חקר את הערבים והתרשם מהם אישית. עוד טוען בא כוח העורר כי אין מקום לקביעה כי אדם שמבצע לכאורה עבירות בהיותו אסיר ברישיון אינו ראוי לאמון על סמך התרשמות באולם בית המשפט. עוד מדגיש הוא כי שירות המבחן משמש כ"ידו הארוכה" של בית המשפט, וכי ההחלטה הסופית היא של בית המשפט אשר מחליט לאחר איזון מכלול השיקולים. לבסוף מציין בא כוח העורר כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך ששלושה מהנאשמים האחרים שוחררו בתנאים מגבילים.

מנגד, סומכת באת כוח המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר לאור עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל עבירות אלימות, הונאה וסחר בסמים וכן לאור המלצת שירות המבחן שלא לשחררו, המלצה שחזרה על עצמה בשלושת תסקירי המבחן שהוגשו.

לאחר עיון בערר ובנימוקיו, ולאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

בא כוח העורר אינו חולק על עובדת קיומן של ראיות לכאורה בתיק בעניינו של העורר. אין חולק על המסוכנות הנשקפת מהעורר ועל קיומה של עילת מעצר בעניינו. השאלה שנותרה היא האם ראוי לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר.

בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך הגיע למסקנה כי אין בחלופה כזו בכדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. על בית המשפט,

בבואו להחליט האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר, לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות עברו הפלילי. במקרה זה, עמד בית המשפט המחוזי על כך שמדובר בעורר בעל עבר פלילי מכביד, שהיה במעמד אסיר ברישיון בעת ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, תוסיף לכך את העובדה כי שירות המבחן בחר שלא להמליץ על שחרורו על אף החלופות הרבות ושלל הערבים שהוצעו. על כן, בנסיבות המקרה שבפניי, נחה דעתי כי מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים בהם יש לשקול חלופת מעצר.

סוף דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה.

על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.