בש"פ 7676/02 הייב מנסור נ. מדינת ישראל

1.לבית משפט המחוזי בנצרת הוגש כתב אישום, בו נטען, כי העורר ביצע את העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה, הסתייעות ברכב לצורך ביצוע פשע ונהיגה ללא רשיון וללא פוליסת ביטוח. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 31.10.01 נקבע, בין היתר, כי העורר יהיה במעצר בית מלא אצל קרוב משפחתו מחוץ ליישוב בו מתגורר העורר. לאחר מכן, הגישה המשיבה כתב אישום נוסף, בו נטען כי העורר הפר בהזדמנויות רבות, כשלושים במספר, את תנאי השחרור ולא קיים את חובתו להימצא במעצר בית מלא. בכתב האישום החדש, שהוגש לבית משפט השלום בנצרת, יוחסו לעורר עבירות אלו: הפרת הוראה חוקית, נהיגה ללא רשיון ונהיגה ללא ביטוח, וכן עבירות נוספות הקשורות באירוע שהתרחש ביום 18.7.02. שם, מדובר בניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון והפרת הוראה חוקית. המשיבה עתרה לעיון חוזר בהחלטת השחרור בתיק הראשון וכן עתרה למעצר עד תום ההליכים בתיק החדש שהוגש. שני בתי המשפט, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, נעתרו לבקשות. בעקבות החלטתו של בית משפט השלום לעצור את העורר, הגיש הלה ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת. הערר נדחה. בערר שבפניי קובל העורר הן על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתיק המקורי בעניין העיון החוזר והן על ההחלטה לעוצרו בתיק החדש.

2.לא מצאתי מקום להיעתר לערר. בתי המשפט שדנו בעניינו של העורר מצאו, כי קיימות ראיות לכאורה למכביר לעניין ההפרות הרבות של מעצר הבית. העורר זוהה על ידי אנשים שונים כמי שעבד על כלי הנדסי בהזדמנויות שונות, בתקופה שבה היה אמור להימצא במעצר בית. בנסיבות אלה, אין מקום לשקול חלופת מעצר בפעם נוספת, ועל כן דין הערר להידחות.